אמירה בוזגלו (43), עשתה רבות בתעשיית הבידור. הגישה תוכניות, השתתפה בעצמה בריאליטי וליהקה לסדרות האהובות והמוכרות ביותר בטלוויזיה. אבל כעת, שמאחוריה רזומה עשיר בברנז'ה, אמירה החליטה להגשים חלום ישן ולפנות לפוליטיקה המקומית בעיר ילדותה – תל אביב.

אמירה, איך היה נראה נוף ילדותך?
"נולדתי וגדלתי בדרום תל אביב בשכונת התקווה ובנווה צה״ל, כשהייתי נערה עברנו ליד אליהו. גדלתי בשנות ה-80 של תל אביב שהיו גם קסומות אבל גם היו מלאות במלחמות בין דרומים לצפונים. מצד אחד גדלתי כבת יחידה לאמא חד הורית בצניעות, ומצד שני אמא שלי נתנה לי את כל עולמה שלא יחסר לי כלום. למדתי ביסודי בבית ספר הירדן מול הבית של עופרה חזה. בתיכון למדתי  בעירוני ט' והייתי במגמת ביולוגיה וכימיה. אח"כ הפכתי להיות יו״ר מועצת התלמידים של התיכון. הרבה דברים השתנו מאז...

הייתה לך תקופה שעברת לגור בדרום הארץ, מה גרם לך לחזור לת"א?
עברתי לדרום עם בעלי (משה בן שימול), שהוא במקור מבאר שבע ויש לו שני ילדים מנישואים קודמים שגרים שם. החלטנו שננסה לגור באזור כדי שיהיה לו קרוב לילדים ולעבודה. אם כבר נכפה עלי לצאת מהעיר, אז רציתי לגור במקום פסטורלי. התגוררנו במושב בין נתיבות לאופקים, ממש קרוב לאזור העוטף. בהתחלה זו הייתה חוויה מדהימה - בית פרטי, מושב, דרום אדום, שקט ושדות ירוקים. אבל אחרי שנה קרסתי מהנסיעות הלוך ושוב לת״א, ומצאתי את עצמי יותר זמן באוטו מבכל מקום אחר. הייתי כל יום 3.5 שעות בדרכים, ואז החלטנו לחזור לתל אביב. אז כל החיים שלי, מלבד אותה שנה גרתי רק בתל אביב.  

ואז הגיע ה-7 לאוקטובר...
כן, כמו כולם הייתי בהלם. זיהיתי כל פינה שראינו בטלוויזיה שיצאו ממקומות הקרב. המחבלים חדרו למושב הסמוך אלינו ורצחו אנשים שהכרנו. אנשים מהמרכז לא קולטים כמה האזור הזה קרוב לת״א - בפחות משעה אתם שם.

אז שינית כיוון מתעשיית הטלוויזיה ונכנסת לפוליטיקה המקומית – מה גרם לך לעשות את ההחלטה?
קודם כל זה חלום ילדות! גם בספר מחזור כתבנו נבואות איפה כל אחד יהיה עוד 20 שנה וזה מה שכתבו עלי - שאני אהיה בפוליטיקה. תמיד רציתי בזה ונרתעתי מזה בגלל המשמעות של פוליטיקה ארצית. בגיל 20 סיפרתי לחברים שאם לא פוליטיקה ארצית ארוץ בגיל 40 לראשות עיריית ת״א. וכשהגיע גיל 40 זה היה רק גיג מצחיק וחברים הכינו לי ליומולדת ספר של קמפיין שמריץ אותי לראשות. אבל בהריון של מיקה לפני שנה עם כל מה שקרה במאבק אל מול ההפיכה המשפטית הרגשתי שאין פריולגיה יותר לשבת על הגדר. כל אחד בחלקת האלוהים שלו חייב להתחיל להשפיע על המדינה שלנו. קיבלתי טלפון מהצוות של אורנה ברביאי לשמוע ולהצטרף אליה. אחרי חודשים של בדיקה ומחקר החלטתי כן להיכנס לזירה המקומית - אבל עם חולדאי.

למה הלכת עם חולדאי בסוף?
הסתכלתי לחולדאי בעיניים והאמנתי לו, ויותר מזה הוא איש מדהים. תמיד התרשמתי מהעשייה שלו- עכשיו אני ממש הוקסמתי גם מהאישיות שלו.

גם אושיית הטלוויזיה מוטי רייף לצידך ברשימה - האם את חושבת שמדובר באיזשהו 'טרנד' של אנשי מפתח בתעשייה להפוך למשפיענים בפוליטיקה?
 לא. אני חושבת שאנשים שעברו מתקשורת לפוליטיקה זה לא חדש, זה אנשים שמלכתחילה בפרופיל שרוצה לשנות ולהשפיע. השנתיים האחרונות לא מאפשרות לשבת בשקט. אני יכולה לחשוב על עוד אנשים שמתאימים להצטרף לעשייה חברתית ופוליטית מתחום התקשורת, ואני מקווה שהם יעשו את זה.

מה מטרת העל שלך בקריירה הפוליטית החדשה?
לשמור על העיר שלי, שתמשיך להיות מגדלור של סובלנות וקבלת האחר, הלב הפועם של התרבות הישראלית, מעוז הליברליזם, עיר עם חופש דת וחיים הרמוניים. אני רוצה להשפיע על עולם התרבות, על חיי הקהילה והחינוך. אני אמא לשני קטנטנים ואני עפה על דיגיטף ויש לי עוד מלא רעיונות.

ממה את הכי חוששת בחיים הפוליטיים?
 זמן! אני יודעת שכל בנאדם שני ברחוב יתקשר לדבר איתי על פחי זבל, רישום לגנים, חתולים, תאורה ומה לא. אני בנאדם של עשייה ואני לא ארגע עד שלא אטפל בכולם - אני צריכה לבוא עם סדר יום ויעילות כדי להוביל דברים ולתת מענה לכל תושב.

את עובדת במקביל על פרוייקטים טלווזיונים?
בטח, סיימתי לאחרונה ללהק את מונית הכסף, פקין אקספרס שכבר על המסך, שבאבניקים כעת יצאו לצילומים, סיימנו ליהוקים לעונה 7 של סדרת הילדים ואני מלהקת לסדרת מתח חדשה שתעלה ב׳יס׳ שנקראת איננה. בנוסף אני עובדת על פרויקט בינלאומי המתעד את אירועי השבעה באוקטובר.

איך את חושבת שהמלחמה השפיעה על תעשיית הטלוויזיה ובאיזה אופן?
 המלחמה עצרה הרבה דברים. פרסומות לא הופקו כל החודשיים הראשונים וזה השפיע על תקציבים ועל יציאה להפקות כי זה גורם כלכלי שמניע את שוק ערוצי הברודקאסט. אבל לאט לאט הדברים חוזרים ויש עשייה.

עוד ב-

זכויות ומענקים בבחירות המקומיות: 5 דברים שחשוב לדעת לקראת ההצבעה

לכתבה המלאה

מה מצליח לעודד אותך בימים קשים אלו?
 מה שמעודד אותי בכל העצב הרב הזה שאני מרגישה שאנשים יותר חושבים לפני שהם מדברים. לצד הבחירות הבנו כמה כל עיר בשעת מלחמה היא הקהילה האמיתית לתושב. פתחתי חמ"ל אמנים וזה הוכיח איזה עם אנחנו וגם כמה אנחנו לא יכולים לחיות בלי אמנות ותרבות. אני מאמינה שנדע ימים טובים אבל כדי שזה יקרה חייבים להחזיר את כל החטופים, כאילו אנחנו זה הם. כל אחת ואחד שם שיחזרו אמן ובמהרה.