העיתונאי הוותיק גדי טאוב, הגיש תביעה בגובה 150 אלף שקל בגין לשון הרע ודיבה, נגד משתמש פייסבוק בשם יובל פרידמן מרחובות, שבפוסט בפייסבוק שלו כתב: "חוץ מהיותו תומך חמאס, צריך לזכור שטאוב הוא תומך (אולי ממומן) פוטין והקרמלין. שום דבר פה לא מקרי".
בתביעה מציין טאוב: "למותר לציין כי מדובר בפרסום שקרי ובזוי, המייחס לתובע תמיכה בארגון טרור שטני ואנטישמי. זאת שבוע ימים לאחר טבח נוראי אשר אותו יזם והוציא לפועל החמאס – טבח שכלל מעשי אינוס, חטיפה, שריפת תינוקות והשמדה של משפחות שלמות. ודוק: הפרסום משתמש בזמן הווה ולא בזמן עבר ("תומך" ולא "תמך") ובכך מחזק את הנרמז מעיתוי הפרסום, ברמיזה על תמיכה מתמשכת גם לאור אירועי הזוועה".
עוד נטען: "ליחס לאדם תמיכה בארגון חמאס לאחר מעשי הזוועה המחרידים ולאורם, כמוהו כלומר שאדם תומך במעשי הזוועה עצמם. השמצה מסוג זה מיועדת להוציא את המושמץ מקהלם של בני התרבות. מטרתם להפוך אדם למוחרם. לא מדובר בהבעת דעה במסגרת ויכוח פוליטי לגיטימי, אלא באד-הומינזם ובניסיון דה-לגיטימציה של התובע שנועד להרחיקו מן הוויכוח. הרי איש לא ירצה לנהל כל שיח אם מי שתומך במבצעי הזוועות של 7 באוקטובר".
.1טאוב ציין: "התובע אשר הפרסום המשמיץ הובא לידיעתו מיהר לפנות לנתבע בדרישה כי יסיר את הפרסום הפוגעני, יתנצל בפניו ויפצה אותו בגין ההשמצה החמורה. מצ"ב העתק ממכתב ששיגר התובע באמצעות בא כוחו לנתבע כנספח 3 לכתב תביעה זה. למרבה ההפתעה הנתבע סירב להיעתר לדרישת התובע ושלח מכתב תגובה רווי השמצות כשלעצמו המצ"ב כנספח 4 לכתב תביעה זה".
כמו כן הבהיר: "העובדה שהתובע הינו איש תקשורת נוסף על היותו איש אקדמיה איננה נותנת זכות לאיש להשמיץ אותו על לא עוול בכפו ולטעון כנגדו עובדות שקריות שנועדו לעשותו ללעג ולקלס, כפי שעשה הנתבע במקרה דנן. אכן חופש הביטוי הוא ערך חשוב, אך הוא אינו משמש כרישיון לשקר ולהשמיץ. ואם יטען הנתבע כי כל שעשה היה להביע דעה על התובע – יבהיר התובע כי הצגת עובדות לא נכונות באופן נחרץ ופסקני ומנותק מהקשר אינה בשום פנים ואופן הבעת עמדה, ואף אם היו הבעת דעה, הרי שהבעת דעה זו לא נאמרה בתום לב ולפיכך הפרסום אינו נהנה מההגנות המנויות בחוק".
טאוב דורש: "לאור הפרסום החמור ועוצמת דבר הדיבה כמו גם חריפותו, והקשר אמירתו, העדר תום הלב והזדון שבמעשה, ידרוש התובע בגין הפרסום המשמיץ פיצוי בהתאם להוראת סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, באשר הדברים הזדוניים פורסמו בכוונה לפגוע בתובע – וזאת על סך של 150,000 שקל.ככל שייקבע כי הוצאת לשון הרע בגין פרסום זה לא הייתה בזדון מבוקש לפסוק לחלופין לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרסום הראשון בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע וזאת על סך של 75,000 שקל".
לסיום ביקש: "כמו כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את הנתבע לפרסם תיקון של הדברים הפוגעניים שפורסמו, לרבות הבהרה שההשמצות המפורטות לעיל שיוחסו לתובע לא היו נכונות לחלוטין, וכל זאת בנוסח ובפורום שיהיו מוסכמים עם התובע.לפיכך מבוקש לזמן את הנתבע לדין ולהורות לו לשלם לתובע בהתאם לפירוט דלעיל סך של 150,000 שקל, ולחלופין סך של 75,000 שקל ככל שייקבע שהפרסום לא היו בזדון.כמו כן, מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את הנתבע בהוצאות תביעה זו, לרבות שכר טרחת עורך דין ומע"מ בגינו כדין".
