משפט

לאחר 25 ימי נישואין, הבעל נפטר - הצוואה תלך לאלמנה או לילדים?

מקרה מסקרן הונח על שולחן בית המשפט. זוג התחתן בפרק ב' אך לאחר 25 ימים, הבעל נפטר. כעת, בית המשפט נדרש להחליט מי יקבל את הצוואה - האלמנה או הילדים?

עו"ד ערן הוד | 28/7/2023 13:45

שלוש ערכאות משפטיות התבקשו לאחרונה לפסוק במחלוקת המשפטית, האם ניתן להסתפק בהסכם ממון שעורכים בני זוג או ידועים בציבור על מנת לקבוע, כיצד יחולק העיזבון של כל אחד מהם לאחר פטירתם.

המדובר בגבר, אב לילדים מנשואיו הקודמים שהחליט להינשא לאשה גם היא בפרק ב'. השניים זוג מבוגר, למודי ניסיון חיים, ומכיוון שלגבר היו ילדים מנישואים קודמים, החליטו בני הזוג להסדיר את יחסיהם הרכושיים ופנו טרם הנישואים, לנוטריון אשר ערך ביניהם הסכם ממון. הסכם הממון אותו ערכו בני הזוג, ביטא הפרדה רכושית מוחלטת, בבחינת "מה ששלי – שלי ומה ששלך - שלך".

תקופה קצרה לאחר חתימת הסכם הממון, באו בני הזוג בברית הנישואים, אולם למרבה הצער תקופת הנישואין נמשכה 25 ימים בלבד, שכן הגבר נפטר במפתיע.

ילדיו מנישואיו הקודמים, ביקשו לקבל לידיהם את עזבונו של אביהם, אולם האלמנה חשבה אחרת והגישה בקשה לצו ירושה, על פיו היא זכאית לקבל מחצית מעיזבונו של בעלה ז"ל, בעוד לטענתה ילדיו זכאים רק למחצית השנייה מהירושה.

ילדי המנוח התנגדו לבקשת האלמנה, בטענה כי בהסכם הממון אותו ערך אביהם והאלמנה לפני הנישואין, ישנה התייחסות מפורשת לסיום הנישואין "מכל סיבה שהיא", כלומר הסכם הממון מכסה גם אפשרות של פטירת אחד מבני הזוג. לפיכך טענו הילדים, כי עיזבונו של אביהם צריך להיות מחולק על פי הסכם הממון אשר נחתם בין הצדדים והם זכאים לקבל את ירושת האב במלואה.

הילדים פנו לבית המשפט בטענה כי הסכם הממון מבטא את רצונו של אביהם טרם פטירתו, להעניק את כל עיזבונו לילדיו וכי הוא לא התכוון להוריש לבת זוגו בפרק ב', דבר וחצי דבר מרכושו. בית המשפט דחה את טענת הילדים וציין כי מאחר ואביהם לא ערך צוואה, אלמנתו נחשבת ליורשת על פי חוק הירושה ולפיכך, היא זכאית לרשת מחצית מרכושו.

הילדים לא ויתרו וערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי ובהמשך אף ערערו לבית המשפט העליון, אולם החלטת בית משפט לענייני משפחה נותרה על כנה. בית המשפט העליון, חזר על קביעת הערכאות בפניהן נדון התיק, בהבהירו כי אדם אינו יכול לעשות הסכם בדבר עתיד ירושתו שלא באמצעות צוואה, זאת בהתאם לסעיף 8 לחוק הירושה.

סעיף זה קובע, כי "הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים" .לפיכך, אדם אכן יכול להורות בהסכם ממון מה יהיה היקף עיזבונו (מה שלי ומה שלך), אך הוא אינו יכול להורות בהסכם הממון, כיצד יחולק העזבון, או במילים אחרות מי יקבל את חלקו לאחר פטירתו.

בית המשפט חזר על הכלל כי יש להפריד בין החוקים, חוק יחסי ממון קובע כללים לחלוקת הרכוש במהלך חייהם המשותפים של החתומים עליו, ואילו חוק הירושה עוסק בנושא חלוקת העיזבון לאחר מותו של אחד מבני הזוג.

המסקנה ממקרה זה הינה כי אדם הרוצה להורות כיצד יחולק רכושו לאחר פטירתו, אינו יכול להסתפק בהסכם ממון מלפני הנשואין והוא מחויב לקבוע זאת באמצעות צוואה.
הכותב עו"ד ערן הוד בעלי משרד בוטיק המתמחה בדיני צוואות וירושה.