בית המשפט המחוזי בירושלים וכבוד השופט אביגדור דורות גזרו דחייה של הטענות נגד כל הבנקים בפרשת חפציבה על העדפת נושים ושכר טרחה לעורכי הדין בסך 120 אלף שקל, 30 אלף שקל שכר טרחה לכל עורך דין. 

כזכור, לפני קריסת החברות, נהגו החברות בקבוצת חפציבה "לגלגל שיקים" – החברות משכו באופן יומיומי ובסכומים גדולים שיקים מחשבונות בנק של חברות אחדות בתוך הקבוצה והפקידו אותם בחשבונות בנק אחרים של חברות אחרות בתוך אותה קבוצה. פעולה זו נקראה על ידי המנהל המיוחד "מטחנת כספים" שגרמה לכך שהבנק רואה תמונה כאילו החשבון מאוזן בעוד שקיימת בו חריגת ענק (הבנק שבו מופקד השיק רואה את ההפקדה מיד, בעוד שהבנק ממנו נמשך השיק רואה את השיק בעיכוב של יום עסקים).

לטענת המנהל המיוחד: "הדבר נעשה כדי להסתיר את מצוקתן התזרימית ולספק כיסוי (מדומה) לחריגות הגדולות בחשבונן, אשר נכון למועד הרלבנטי לתביעה הסתכמו בכ-30 מיליון שקל. בשלהי יולי 2007, ולנוכח החריגות ממסגרת האשראי, הבנקים הודיעו כי לא יכבדו שיקים ויחזירו אותם. בניסיון להזרים כספים נוספים ולמנוע החזרת השיקים, התקשר בועז יונה בהסכם שבו מכר מניות שהיו לו, לחברת אלקטרה תמורת סך של 30 מיליון שקל". 

בועז יונה הזרים כספים שלווה בשוק האפור וסכום מזומן נוסף שהיה אצלו, והפקיד אותם ישירות בבנקים. ימים ספורים לאחר מכן, ברח בועז יונה מהארץ ונפתחו הליכי חדלות הפירעון נגד הקבוצה והליכי פשיטת הרגל שלו. בתביעה שהגיש המנהל המיוחד במסגרת תיק פשיטת הרגל נטען כי במכירת המניות והעברתן לבנקים, ביצע בועז יונה "העדפת מרמה" לטובת הבנקים (זוהי טענה שלקוחה מדיני פשיטת הרגל, מכוחה עשוי נושה להיות מחויב להחזיר כספים שקיבל מהחייב, תוך חריגה מהעיקרון של שוויון הנושים, בשל העדפה מצד אותו החייב או בשל לחץ פסול שהפעיל הנושה על החייב).

נטען כי במישור האובייקטיבי – ההפקדות הביאו להעדפה של הבנקים, והקטינו את חוב החברות לבנק. כדי לבסס טענתו, הניח המנהל המיוחד מספר הנחות וערך תחשיבים, מהם עולה כי מצב הבנק השתפר כביכול כתוצאה מההפקדה. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי המנהל המיוחד כשל להוכיח את סכום החוב לבנקים כמו כן, נקבע כי גם בהנחה שהייתה, אין בכך משום "העדפת נושים" אסורה.

עוד נקבע כי פעולה של גביית שיקים ללקוחות וזיכוי חשבונם בעקבות כך הינה פעולה הנעשית במהלך העסקים הרגיל. רק במקרים יוצאי דופן תוגדר העברת כספים לחשבון שוטף של חברה כהעדפת מרמה, שנועדה לסגור חוב שנוצר בעקבות ניצול מסגרת אשראי בחשבון, שכן חשבון הבנק הוא המקום הטבעי אליו כספים אלה אמורים לזרום. בנוסף, כשמטרת ההפקדה היא כיסוי חריגה ממסגרת האשראי שנקבעה בחשבון השוטף של הלקוח, רשאי הבנק לסרב לפרוע חיובים נוספים בחשבון. אין מדובר באילוץ או שידול שלא כדין של הבנק כלפי הלקוח.

השופט אביגדור דורות קבע כי התנהלות הבנק -שדרש הפקדת הכספים כתנאי לכיבוד השיקים - היא לגיטימית והיא בוצעה במסגרת "מהלך עסקים רגיל". את בנק דיסקונט ייצגו עו"ד אסף אנגלרד ועו"ד אלינור שטרק ממשרד המבורגר עברון ושות'.

לדבריהם: "זוהי זכיה נוספת לבנק דיסקונט, לאחר שהבנק זכה חודש שעבר בפסק דין נוסף של בית המשפט העליון שעסק גם הוא בפרשת חפציבה. פסק הדין הנוכחי מהווה בסיס הלכתי חשוב עבור המערכת הבנקאית ככלל, וביחס לטענות של העדפת מרמה בדיני פשיטת רגל בפרט. נקבע כי רק במקרים יוצאי דופן תוגדר העברת כספים לחשבון שוטף של חברה כהעדפת מרמה כלפי הבנק, שכן חשבון הבנק הוא המקום הטבעי אליו הכספים אמורים לזרום. בתיק זה נשמעו עדויות של בכירי הבנקאים, ובית המשפט התרשם לטובה ממהימנותם. בית המשפט ניתח לעומק את נסיבות המקרה והתנהלות המערכת הבנקאית מול החייב בועז יונה ערב הקריסה, וקבע כי לא נפל בה כל פסול."