את רצף ההודעות האחרונות של הנגיד על הקפצת הריבית במשק ל-2.75%, שיא של כ-11 שנים, לא כולם פירשו דווקא כגזירה: לצד ישראלים רבים שחוששים מניפוח של חובותיהם – הרי מהחלטת בנק ישראל נגזרים מחירי ההלוואות, המשכנתא והאוברדרפט – מאות אלפי לקוחות אחרים קיוו לקבל סוף-סוף תמורה הולמת על חסכונות שיפקידו לזמן קצוב. אם לכסף הפנוי שהם צברו תהיה אחרי יותר מעשור כתובת בטוחה שתניב תשואה יפה, מי יודע – אולי חלקם יוותרו על רכישת דירה להשקעה, לטובת ריבית סולידית מהבנק? למעשה, התקווה לספוג עודפי מזומנים בתוך פק"מים, במקום שיתגלגלו לצריכה ויגדילו את הביקוש בשוק, היא נדבך מרכזי בתוכנית הנגיד לצמצום האינפלציה – משימה לא פחות חשובה מאשר ייקור האשראי לציבור; המאבק המאקרו-כלכלי בגל ההתייקרויות תלוי גם ביכולת להחזיר לחיים את מוסד החיסכון של פעם.

אלא שהציפיות שוב התרסקו במהירות על קרקע המציאות הריכוזית בבנקים: מי שהיו ראשונים להקפיץ את עלות ההלוואות הנגבית ממשקי הבית ומעסקים, לא מיהרו לשפר בהתאם את התשלום הנגדי לחוסכים – וממרווח הריבית שבין חובות לפיקדונות, הספיקו להרוויח כנראה מאות מיליונים. להגנתם הם טענו ש"נדרש עוד זמן עד שהשינוי יחלחל והתמסורת ללקוח תשתפר" – מילים חלולות שאינן אומרות כלום. רק בעקבות המחאה הצרכנית ברשתות התערב המפקח על המערכת, יאיר אבידן, והודיע שבשלב הראשון יפרסם באופן שקוף לציבור את הביצועים החודשיים של כל בנק: באיזה מחיר ממוצע הוא מעמיד חובות לשימוש הציבור, וכמה הוא מוכן לתת ללקוחות שמעמידים הון לשימושו? הרעיון פשוט: כשהבנקים יידעו שהם מצויים במעקב שוטף מצד הרגולטור, ונתונים עליהם ייחשפו באופן שוטף, ייתכן שהתחרות תגבר ואיתה ישתפרו התנאים עבורנו.

לקראת יום הכיפורים הוצגה ההשוואה הראשונה בין הבנקים השונים, שחשבון הנפש הנהוג בחג הוא הרי מהם והלאה. אפילו במושגים הציניים של המערכת, לסתות הקורא נשמטות: הדואופול הריכוזי של פועלים ולאומי מכר לנו באוגוסט את הכסף בריבית של 6.7% לשנה, במסגרת הלוואות צמודות לפריים שמשכן עמד בממוצע על כ-5 שנים; ואילו על פיקדון, גם הוא בריבית משתנה, אותם שחקנים שילמו רק סביב 0.5% בחישוב שנתי (ראו תרשים) – פער בלתי נתפס של פי 11-15, בין מחירי הגיוס של הכסף לבין מחירי האשראי. מעדיפים לפתוח בבנק פיקדון שנתי בריבית קבועה, שלא תשתפר גם אם הנגיד יבצע עוד ועוד העלאות? במקרה כזו יכולתם לקבל עד 1.7% מ"לאומי" ואפילו לא 1.5% באתר "הפועלים" – כרבע מהקופון ששניהם יגזרו בהמשך, באמצעות תיווך כספכם כהלוואה ללקוח אחר.

האם השחקנים הקטנים במערכת, שאמורים להתחרות על הפקדות מהציבור, ינסו לנער את השוק ולכרסם במרווחים המקוממים? כאן התשובה כבר מורכבת יותר: בנק דיסקונט הגיב במהירות כשהציע במהלך אוגוסט ריבית קבועה של 3% על פיקדון לשנה שלמה, ולפי נתוני המפקח גם החברה-האחות, "מרכנתיל" שמתמחה במגזר הערבי, יצאה בעסקאות דומות. כיום, לאחר שהנגיד שוב העלה את הריבית ב-0.75%, זו תמורה שנראית כבר פחות אטרקטיבית מפני שהיא נמוכה מהפריים ב-1.25% ואולי שוב תתרחק ממנו בקרוב. גם בנק ירושלים התאפיין בהצעות גבוהות מהממוצע במערכת, לכל אחת מתקופות החיסכון שנבדקו – ולעומת זאת מפתיע לראות ש"הבינלאומי", "יהב" ו"מסד" לא ניצלו את הזעם הציבורי על עושק הריביות כדי לפתות את המפקידים להגיע עם הכסף אליהם.

המותג הבולט ביותר, לפחות בהשוואת המחירים הראשונה, הוא ללא ספק One-Zero. אמנם חשוב לציין שלפי שעה לא פותחים שם פק"מ בריבית קבועה, מוצר שחסר בהחלט בעבור לקוחות שונאי סיכון; ואולם, בקטגוריית החסכונות הצמודים לריבית הפריים, ההצעה הנוכחית של הבנק הדיגיטלי (3.4% לשנה) הפכה תוך זמן קצר לגבוהה במערכת. ולא פחות חשוב: בניגוד לבנק ירושלים, שמאפשר פיקדונות משתלמים אך דורש במקביל ריבית אסטרונומית תמורת האשראי שהעמיד (מעל 13% בממוצע!), One-Zero שומר על מרווח הוגן וכמעט חסר תקדים בענף – רק 2.5% בין העלות ללקוח לווה, לבין התמורה ללקוח מפקיד. אלה מספרים מרשימים, המעוררים תקווה שמשהו בשוק בכל זאת ישתנה.

איך ניתן להסביר את הפער בין המרווח הסביר הזה, לבין מקביליו השערורייתיים בשאר המערכת הפיננסית? ראשית, הבנק הדיגיטלי הוא שחקן פורץ – חדש בזירה, רעב לקהל ומוכרח לגייס נתח שוק במהירות כדי שיוכל להרחיב בהמשך את תחומי פעילותו העסקית, למשל לתחום המשכנתאות. שנית, הנתונים מראים ש-One-Zero הקפיד להעמיד הלוואות לפרק זמן קצר יותר – פחות מ-4 שנים, לעומת ממוצע של כ-5.5 בקרב מתחריו; אשראי מהסוג הזה נחשב למסוכן פחות, שכן הוא פונה מראש ללקוחות חזקים יחסית עם כושר החזר גבוה, ומפחית את מס' השנים שלאורכן הבנק חשוף לחדלות פירעון. ברור שגם החיסכון בהוצאות על כוח האדם (יותר אלגוריתמים, פחות אנשים) מאפשר את הורדת המחירים, ולבסוף – הבנק הדיגיטלי יתבסס על תשלומים קבועים מצד רוב המנויים, החל מ-49 ₪ למסלול הבסיסי בחודש, כך שההכנסות מריבית הן לא אפיק הרווחיות הבלעדי שלו.

האתגר של בנק ישראל

השוואת המחירים שחושף המפקח מבטאת התקדמות משמעותית בעבור בנק ישראל, שעד כה נהג לפרסם נתונים אגרגטיביים בלבד (על כלל המערכת במקום על שחקנים ספציפיים בתוכה), או רק אחת לתקופה ממושכת. דיווח חודשי בזמן אמת יאפשר ללקוחות לפנות לבנקים שהוכרזו ע"י הרגולטור כמשתלמים יותר, והציפייה היא שעצם השקיפות תדרבן את מי שמוקמו בתחתית הטבלה הפעם – במקרה שלנו "פועלים" ו"לאומי" – לשפר את מיקומם בדירוג הבא. תהליך כזה עשוי להגדיל מראש את הריבית על פיקדונות ולצמצם את מרווחי האשראי, גם בעבור לקוחות שלא יטרחו לנהל מו"מ.

לצד השבחים לאבידן, חשוב להדגיש כי המתכונת שבה הציג את הנתונים אינה נטולת פגמים: ממוצע שבו נכללים יחדיו פיקדונות לשנה שלמה ול-3 חודשים בלבד, מבטא טווח רחב מידי שאינו מאפשר ללקוח לדעת מיהו הבנק הכי משתלם לתקופת החיסכון שבה הוא מעוניין. הריבית המופיעה על האשראי אינה מבחינה כלל בין הלוואות קצרות וארוכות, באופן שמקשה על הלווים לדעת איזה בנק יציע את התשלום הנמוך ביותר לפרק הזמן הספציפי שלאורכו הם זקוקים לכסף. כמו כן, יש להאיץ את עיבוד ופרסום המידע כדי למנוע מצב שבו המחירים לחודש אוגוסט מתגלים רק באוקטובר – לא מעט הרי כבר השתנה כאן מאז, גם בגובה הריבית של הנגיד וגם באסטרטגיה העסקית של השחקנים במערכת הפיננסית. שימוש מעשי במספרים מחייב עבודה מהירה עוד יותר.

עוד ב-

הבנק שבו לא תפסידו כסף? זו הבשורה המעניינת ללקוחות

לכתבה המלאה

לאחר שידייק את שיקוף הנתונים, אבידן יצטרך לשאול את עצמו אם עצם הצגתם באתר האינטרנט תספיק. השבוע, למשל, הזדמן לי לשוחח עם הפרופ' אייל וינטר, מומחה לכלכלה התנהגותית באוניברסיטה העברית, שסבור כי מידע פיננסי צריך להנגיש לציבור באופן אקטיבי. מה למשל היה קורה אילו לפני נטילת אשראי בריבית של 7 או 8 אחוזים, בנק ישראל היה משגר הודעת SMS ללקוחות עם מסר פרובוקטיבי בנוסח: "ידעת שיש הלוואה זולה בהרבה בסניף שמעבר לכביש?", או: "בטוחה שאת רוצה להפוך לפראיירית שמשלמת לבנק ריבית גבוהה מהממוצע הארצי?". באופן דומה, מי שיקליקו כדי לפתוח חיסכון בריבית שנתית של 1.5%, יזכו גם הם לד"ש בצג הסלולרי: "למה שלא תחפשי ריבית כפולה מזו שהוצעה לך, כמו זו שלקוחות דומים לך השיגו כבר החודש בבנק המתחרה?". מסרים אישיים ופשוטים כאלה, על בסיס הנתונים שיצטברו במאגר ותוך ניצול של טכנולוגיות מתקדמות, הם העזרה הכי חשובה שלקוחות הבנקים זקוקים לה במציאות משתנה וכאוטית. למהפכה הזו, הם ממשיכים בינתיים להמתין.