"למה היא לא באיזה גנון?" – תוהה נתניהו בטון מיתמם מול ליזה, פרזנטורית לרגע שפגש בסרטון תעמולה חדש של הליכוד. זה עתה סיים להתפעל מ"הדבר היפה הזה" כלשונו, הלא היא התינוקת טליה, בת ה-7 חודשים, שנותרת שכובה בעגלה בגינה ציבורית עם אמה, במקום שזו תצא לעבודה. "36,000 שקל בשנה?!" – מחשב נתניהו כלא מאמין את שכר הלימוד בפעוטון, כאילו לא עמד משך 12 שנה בראש 4 ממשלות שונות, שהפקירו כולן את ליזה ועוד מאות אלפי הורים מסוגה להוצאות עתק בעבור השגחה על ילדיהם הרכים. מתברר שהמחדל המתמשך של אתמול, הפך לפרופגנדה הוויראלית של היום בדרך החתחתים הנמרצת אל המנדט ה-61.

"אני הולך לפתור לך את הבעיה!" – מרגיע יו"ר האופוזיציה בחגיגיות – "נעשה חינוך חינם מגיל 0 עד 3", ומיד מרצה לליזה על "המקורות" שמצא למימון המיזם: עודפי המיסים של בנט-לפיד (שאין לדעת עד מתי ימשיכו להציף את הקופה, וממילא נתניהו הבטיח לעשות בהם שימוש לעוד כמה מטרות); "הגז" (שהחל להניב תקבולים לקרן השקעות סגורה, באיחור של 4 שנים תמימות, ומתוכם מותר להשתמש מידי שנה רק ב-3.5% מההכנסות); וכמובן המס שליזה תשלם מתוך שכרה, אם אכן תצא לעבוד הודות לשירותי השמרטפות של המדינה. נו, אז אפשר לרשום את טליה למעון ולסיים את המפגש הספונטני ברחוב? "יש לי רק בקשה אחת", מגיע נתניהו לפאנץ', "פתק מחל בקלפי". לא ברור אם ליזה משתכנעת מההבטחה הממוחזרת ששמעה מרוב המפלגות בעשור החולף; לי היא נראית אישה חכמה.

הדאגה המדומה של נתניהו לחינוך הילדים בולטת במיוחד, דווקא בשבוע שבו חיסל סופית את הסיכוי ללימודי ליבה אמיתיים אצל החרדים בישראל. בתי הספר במגזר הם מערכת מסועפת של פלגים – פטורים מול מוכש"רים, עצמאיים מול רשתות, מזוהים עם ליטאים או חסידים או ספרדים – אבל בכולם חל אותו עיקרון: שיעור המימון שיקבל כל מוסד מהממשלה, נגזר ישירות מהיקף ההוראה של מקצועות יסוד כמו עברית, אנגלית וחשבון. בפועל, "מעיין החינוך התורני" של ש"ס נוטה לשלב יותר שעות ליבה בהשוואה למקביליה האשכנזיים, ולכן האחרונים מסתפקים לרוב בתקצוב מופחת של בין 55% ל-75% מהסכום המלא לכיתות בזרמים הממלכתיים. ברור מדוע במצב כזה יש להם מה להרוויח מפשרה שתגדיל את התשלום, תעמיק את הוראת מיומנויות היסוד ותשפר את סיכויי ההצלחה של התלמידים עצמם במשק.

רק בחודשים האחרונים, אחרי כשנה ורבע של ממשלה נטולת מפלגות חרדיות, נדמה היה שמסתמנת הגמשה בעמדות: חסידות בעלז, שמיוצגת ע"י ח"כ משה גפני, שקלה להיענות בחיוב למתווה חדש של משרד החינוך – הגדלת לימודי הליבה תמורת תוספות של עשרות מיליוני שקלים. התברר ששילוב בין לימודי קודש לחול, אינו מאיים לשיטתם על אדיקות אמונתם של הילדים. אלא ש"אגודת ישראל" הבדלנית, בראשות הרב יצחק גולדקנופף, התנגדה בתוקף לרפורמה עד כדי איום בפירוק השותפות עם "דגל התורה" – מהלך לא רציונלי בעליל, שהיה מקרב את שתיהן אל עבר תהומות אחוז החסימה. זהו כמובן גם תרחיש הבלהות של יו"ר האופוזיציה נתניהו, שיתקשה להרכיב ממשלה כשאחד מהפלגים החרדים נותר מחוץ לכנסת ומוריד יחד עמו למצולות יותר מ-100,000 פתקים.

או אז התערב "מר כלכלה" במשבר הנפיץ, ובחר – פשוטו כמשמעו – להקריב את לימודי הליבה, שבלעדיהם אין כאן עתיד, לטובת אילוצי השעה הפוליטיים. "אל תדאגו", הבטיח במפורש לחצרות האדמו"רים הרלוונטיים, "רוצו ביחד ברשימה ואני אדאג שבכל מקרה תקבלו 100% מימון – גם בלי שיעורי אנגלית וחשבון". כך, במילים מכובסות כמו "השוואת תנאים" בין תלמידים ממגזרים שונים, התאפס בבת אחת התמריץ של נבחרי הציבור החרדיים להסכים לרפורמה כלשהי במערכת השעות הקיימת; גרוע מכך: התקצוב המלא למוסדות שאינם מקנים ידע עיוני בסיסי לתלמידים, מבטל את היתרון היחסי של החינוך החרדי-הממלכתי – זרם קטן שמופעל בידי המדינה עצמה וזכה עד היום לרוח גבית בהקצאת משאבים.

עכשיו נתניהו מתכוון לשלם לכולם את אותו הסכום, ללא בחינת החומר הנלמד או דרישה להעסיק מורים עיוניים, וכך תזוזה אידיאולוגית שהושגה בעמל רב – לא בלי מחלוקת פנימית – ניגפת באחת מול אינטרס של אדם אחד. נותר רק לדמיין מה היה חושב שר האוצר נתניהו, לפני 20 שנה, על התחייבויות מצד ראש מפלגה שידונו עוד דור שלם לקצבאות ועוני. פגשתי השבוע את השר זאב אלקין, היום יריב פוליטי שניהל מטעמו משאים ומתנים קואליציוניים במשך שנים רבות. "נתניהו של לפני כמה שנים מעולם לא היה מעלה על דעתו להציע דבר כזה", הוא קבע, "גם מבחינתו זו חצייה של קו אדום".

הרי לכל אדם שמעוניין בהצלחת המשק הישראלי והתלמידים החרדיים, כולל לנתניהו עצמו, התמונה העובדתית ברורה: מדו"ח מבקר המדינה עולה ששיעור הבנים מהמגזר המקבלים תעודת בגרות, מכלל השנתון שלהם, עומד על 3% בלבד; גם מבין המוסדות שבאופן עקרוני מגישים תלמידים לבחינות, הזכאות מסתכמת ב-13% בלבד; בקרב בנות הנתון עולה רק במעט, ל-20% הצלחה, לעומת כ-80% זכאות (לשני המינים) בחברה היהודית הלא-חרדית.

עמדת הפתיחה הנחותה שאליה נקלעים הילדים משתרשרת במהירות לנתוני ההרשמה למוסדות להשכלה גבוהה, ומשם היישר לשוק העבודה: שיעור ההשתלבות, חלקיות המשרה, גובה השכר והשליטה בטכנולוגיות – כולם נופלים משמעותית ממקביליהם בציבור הכללי. אם מוסיפים לכל זה את "הרוטב הסודי" של הדמוגרפיה – האומדן הרשמי של למ"ס ולפיו ב-2065 החברה החרדית תמנה כשליש מאוכלוסיית המדינה כולה – מבינים עד כמה חשוב להקנות לבניה ולבנותיה מיומנויות בסיס שיצמצמו את הפער המגזרי.

והנה, בניגוד גמור לתדמית שטיפח לאורך שנים, שוב מתברר שהעתיד הכלכלי מעסיק את נתניהו בגרסתו הנוכחית, רק כל עוד הוא לא מתנגש בהווה הפוליטי ובאינטרס האישי. הנחמה היחידה בסיפור היא שליו"ר האופוזיציה יש רקורד מרשים של אי-קיום הבטחות בתחום: כך, למשל, הוא התחייב ערב בחירות 2015 שיבטל את המע"מ על כל מוצרי היסוד המפוקחים – לחם, חלב וביצים – תכנית שלא נותר ממנה זכר לאחר שהקים ממשלת ימין; במקביל סיכם על הגדלת קצבאות הילדים, אך אפשר לאגף התקציבים למסמס את המהלך ולהנהיג במקומו את תכנית "חיסכון לכל ילד" המוצלחת. גם הפעם, הגזר שמציע נתניהו עשוי להתברר כריק מתוכן: לו הוא יאפשר (אולי) להקים ממשלת 61, לחרדים הוא יאפשר לרוץ ביחד למרות חילוקי דעות פנימיים – אך אין ודאות אמיתית שתוספת התקציב למוסדות החינוך שלהם, אם וכאשר יצטרפו לקואליציה.

עוד ב-

אחרי התספורת והאישור של לפיד: האם פינוי בז"ן בסכנה? | מתן חודורוב

לכתבה המלאה

העובדה שרעיון כמו מימון ללא לימודי ליבה מוצג כאג'נדה רשמית מצד מפלגת שלטון פוטנציאלית, מניחה על השולחן תכנית שמסכנת את עתיד המדינה. יש לקוות שגם הפעם יפר נתניהו את הבטחותיו.