בנסיעה בשעה מוקדמת מידי, בדרך ליום מתיש בגלילות או בבור בקריה, עיניהם הטרוטות של המתכנתים הצעירים בצה"ל לא יכלו לחמוק ב-2021 משלטי חוצות מוארים, מפתים. בצמתים שנבחרו בקפידה מיקמו היוניקורנס של תל אביב – "ראפיד", "פלייטיקה", JFrog ועוד - מודעות צבעוניות שנועדו להתחרות על היצע העובדים המצומצם בהייטק, רובן רמזו על השכר או התנאים המופלגים שמחכים למתאימים.

קל לדמיין איך תרגיש קצינה צעירה במדים כשתחלוף על פני מסר כזה: במקום להרוויח עשרות אלפים מהבית בשעון גמיש, כמו שכבר עושים רבים מחבריה, היא שוב תירתם בעוד כמה דקות למשימה חשובה אך פחות מתגמלת, בגוף שנתפס על ידי הציבור כבזבזני ולא יעיל. האם למרות הציונות והאתגר המקצועי היא תחשב מסלול מחדש ותחצה את הכביש, תרתי משמע?

בתיאורים ציוריים כאלה, "מהשטח", נוטים להשתמש בכירי צה"ל בשיחות הרקע שבהן הם נשאלים על תשלומים מנופחים למשרתי הקבע - בעיקר בסוגיית הפנסיות. המשוואה שהם מעוניינים ליצור פשוטה: כיוון שצבא אינו מסוגל להתחרות בשוק הסייבר הפרטי על שורת השכר עצמה, רק התנאים הנלווים - מגיל הפרישה הנמוך, דרך פטור ממס על הרכב הצמוד ועד להגדלה מלאכותית בגובה הקצבה לגמלאים - ישכנעו, אולי, את דור האלפא להמשיך בשורותיו ולהציל את המולדת.

מתוך דו"ח האוצר

אם הטיעון הצליח לשכנע את שומעיו ביחס למהנדסי עילית, נהוג להרחיב אותו בהדרגה לשאר בעלי המקצוע - משפטנים, כלכלנים, רופאים ועוד כהנה וכהנה. גם להם זקוקים בצה"ל כדי לשמור על האיכות האנושית, גם להם יש חלופות משתלמות באזרחות, גם אותם לכאורה אפשר להחזיק לאורך זמן בצבא רק באמצעות פריבילגיות ששמורות למועדון המצומצם של כוחות הביטחון.

אלא שמי שמוטרד באמת משחיקה של הרמה המקצועית בצה"ל, לא אמור להזדעק להגנת הפנסיות דווקא; מוטב שיחתור - קודם כל - לשיפור משמעותי של התנאים למשרתים הצעירים ביחידות הטכנולוגיות.

דו"ח הממונה על השכר באוצר חשף השבוע כי בעשירון העליון של הצבא, ה"קרם דה לה קרם" של המשרתים האקדמאיים, התלוש הממוצע עומד על כ-25,000 שקל בלבד. כשמנכים מהחישוב בעלי דרגות גבוהות המטים את הנתון כלפי מעלה, כמו האלופים והרמטכ"ל (שמרוויח כ-99,000 שקל), נשארים עם סכום נמוך יותר, ספק-תחרותי, למקצועות שיש להם ביקוש גדול במשק.
 

במיוחד מטריד לגלות שקצינים עד גיל 27 - מושאי החיזורים של כל חברות ההייטק - מרוויחים פחות מ-15,000 שקל בחודש; נשים, אגב, משתכרות רק 74% מהגברים - הפער המגדרי הגדול מקרב כל גופי הביטחון שנכללו בהשוואה - מה שעלול לחזק בקרבן את התמריץ לשחרור מוקדם.

מתוך דו"ח האוצר

החרפת התחרות על חלק ממשרתי הקבע הצעירים עשויה להצדיק, בנסיבות המתאימות, לא רק שדרוג בשכרם אלא הטבות נוספות שממוקדות בצרכיהם: מענקי התמדה לנשארים ביחידותיהם עד כדי הון עצמי לדירה, בונוסים על הישגים מיוחדים (כמו יצירת קניין רוחני או פטנט) ואפשרות לעבוד מרחוק, בנוחות, עם סידורי האבטחה המתחייבים. במקביל לארסנל כלי התגמול החדשים, צה"ל יצטרך להפנים שחייליו אינם עשויים מקשה אחת ולכן לא כולם יוכלו ליהנות כמו היום מתנאים זהים, כתלות בשכר ובוותק בלבד. אדרבא: כדי שהתמורה לעתודה המצוינת תהיה משמעותית ותחרותית, היא חייבת להפוך לדיפרנציאלית וגמישה יותר. בסוף, החברה הישראלית היא זו שלה יוגש החשבון.

בניגוד לדיון החשוב על תנאי השירות עצמו, האתגר שבשימור כוח האדם בשום אופן אינו מתרץ את חגיגת הפנסיות הפריבילגית של מערכת הביטחון. מהדו"ח עולה כי קצין שפורש היום, בגיל 45 ו-3 חודשים, זכאי לגמלה ממוצעת של 19,404 שקל - פי שניים ורבע מעובדי המדינה, שיחלו ממילא לקבל את התשלום כמעט 20 שנה אחריו. כשמהוונים את היתרון הדרמטי הזה על פני תקופת הגמלאות כולה, מקבלים שווי בלתי נתפס של 8.8 מיליון שקל לפנסיה התקציבית במדים, לעומת 1.7 מיליון שקל לחבילה המקבילה של עובדים במשרדי הממשלה – פער של יותר מפי חמישה! רק מבנה פוליטי שבו גנרלים במיל. הם גם שרים בכירים וגם הרגולטורים, יכול היה ליצור ולשמר, לאורך עשרות שנים, אי-שוויון זועק שכזה בחסות החוק.

מתוך דו"ח האוצר

בצה"ל דוחים את הממצאים המקוממים בנימוק שהנתונים רלוונטיים "רק" לבעלי פנסיה תקציבית, שהתגייסו עד 2004, ובעתיד "המודל ישתנה" (ראו את התגובה המלאה מטה). הטענה נכונה רק בחלקה: הרי גם קצינים צעירים שהצטרפו למערכת בשנים האחרונות, קיבלו הבטחה ל"פנסיית גישור" - תשלום שכר חודשי מקופת המדינה, ממועד הפרישה מהצבא ועד גיל 67, שרק לאחריו הם יופנו כמו כולנו לקרנות הפנסיה הצוברת. במילים אחרות: אפילו בעידן החדש, מערכת הביטחון מתכוננת לשלם קצבאות גבוהות לאנשים בגיל העבודה (בני 45 ואילך) – כשהיא יוצאת מנקודת הנחה, בכלל לא ברורה מאליה, שצ'קים דחויים מהסוג הזה ימנעו ממתכנת בן 24 להיעתר להצעה מהיוניקורן הבא ולהיפגש עם הכסף במזומן.

הניסיון לשעתק את העיוות בפנסיות לדור הבא של משרתי כוחות הביטחון עושה עוול נורא לכל הנוגעים בדבר. קבלת גמלה מובטחת בגיל צעיר עלולה לעודד את חלקם, על אף הניסיון והידע שצברו, שלא להשתלב בשוק העבודה האזרחי ולתרום למשק מכישוריהם - הרי ההכנסה, בכל מקרה, מובטחת; על אוצר המדינה היא תעמיס חובות אקטואריים כבדים (גם אם לא בהיקפים של פנסיה תקציבית מלאה); לציבור היא תיראה בלתי צודקת בעליל; ואילו צה"ל יקבל אנשי קבע שלא ירצו לעזוב גם במקרה של מיצוי או שחיקה - כשמבטם צופה בהכרח אל עבר תחנת הפרישה לגמלאות.
 

מדוע לא לתת כבר היום לאותם צעירים במדים, חלק מהסכום שממילא ממתין להם אי שם באמצע החיים, כדי שירכשו באמצעותו דירה או ישקיעו אותו בשוק ההון או פשוט יפרנסו בכבוד את משפחותיהם? מה ההיגיון להבטיח הרים וגבעות בעתיד, תוך שיעבוד הדורות הבאים, למי שניצבים בפני הצעות חלומיות כאן ועכשיו?

במקביל לדו"ח הקשה של האוצר, ולחילופי ההאשמות הטבעיים שהתפתחו בעקבותיו בינו לבין צה"ל, פורסם השבוע שהצדדים סיכמו על תחילת הידברות "בכל סוגיות הליבה" כדי לשנות את מודל התגמול למשרתים. דווקא לנוכח קשיי השימור שאיתם מתמודדת מערכת הביטחון, צריך לקוות שהשיחות הללו יניבו פירות ולא ייראו כשידור חוזר של התנצחויות קודמות. צה"ל זקוק לכל העזרה הארגונית שהוא יכול לקבל לקראת המלחמות הבאות, אבל לשם כך מפקדיו ייאלצו לחשוב הפעם מחוץ לקופסה.

עוד ב-

הכסף הגדול בהייטק: אלה ממוצעי השכר לספטמבר

לכתבה המלאה

מצה"ל נמסר בתגובה: "אופי השירות בצבא הינו ייחודי ואינו בר-השוואה למשק העסקי והציבורי. על מנת להשאיר בשורותיו את המשרתים הטובים והמתאימים ביותר, העושים לילות כימים למען ביטחון ישראל, צה"ל נדרש לתת תגמול הולם ולתמרץ את ההישארות בו לאחר שנות הקבע הראשונות. צר לנו כי גם הפעם בחר הממונה על השכר לפרסם את הדו"ח מבלי לקבל את התייחסות צה"ל, ואנחנו מגלים את ממצאיו מהתקשורת".