דבר נדיר קרה במליאת הכנסת בשבוע שעבר: שר האוצר סמוטריץ' עלה על הבמה והקדיש חצי שעה מזמנו כדי לדבר אך ורק על כלכלה. זה קרה בעקבות שאילתא של חברי כנסת על עסקים שניצלו לרעה את העלאת המע"מ להתייקרויות חדות יותר מתוספת המס למדינה, תופעה שאין צרכן שלא מרגיש בסופר בשבועות האחרונים. סמוטריץ' ניסה להסית את האש מהמהלך שחתם עליו וטען שהרשתות ניצלו את התאריך, תחילת השנה החדשה, אבל הודה: "יש ניצול ציני. רשתות המזון ניצלו את המלחמה ואת העובדה שנוח, שאפשר להגיד שהמלחמה גורמת להתייקרות, כדי לייצר התייקרות שלא קשורה בכלל למלחמה ולגרוף לכיסן כסף".

אז איך השר שאחראי לעצור ניצול שכזה, מתכנן לעשות את זה? מילותיו של סמוטריץ' היו מלאות חזון, אך ריקות מפרקטיקה. הוא תומך בפירוק המונופולים, אבל חשף שהוועדה שהקים לגיבוש תוכנית לפעולה הזו התמסמסה והשתמש במלחמה כתירוץ, ממש כמו שעשו רשתות המזון שהשר ביקר. קרא לצרכנים לקחת אחריות, אבל סיפר איך אפילו בביתו הפרטי אשתו נכנעת לילדיהם שעיקמו את האף כשניסתה לגמול אותם מהקורנפלקס של תלמה מבית יוניליוור, אחת החברות שניצלה את ה-1 בינואר להעלות מחירים. וגם בנושאים שלא קשורים ליוקר המחייה יש לשר האוצר תוכניות על הנייר בלבד: איך מטפלים במונופול מבית המדינה של רשות מקרקעי ישראל? "יש מנגנונים שצריך לעשות". ומה לגבי קצבאות הביטוח הלאומי? "לא מנוהל היום מדויק, יכול להיות שצריך להקים ועדה ציבורית".

החודש חלפו שנתיים מאז שבצלאל סמוטריץ' נכנס למשרד האוצר, פחות מחצי קדנציה לפניו. ספוילר: בלוח זמנים כזה אין סיכוי לקיים את כל ההבטחות האלה. לז'אנר הפוליטיקאים שמדברים ולא עושים אנחנו כבר רגילים. אבל סמוטריץ'? מציג תת ז'אנר, תרתי משמע. כבר תקופה שהוא ממעט לעסוק בתחום שעליו הוא אחראי, בדיבורים ומעשים גם יחד. תקציב מדינה ל-2025, שכבר החלה, עדיין אין. הפעם האחרונה שצייץ על יוקר המחייה הייתה בקיץ, אז גם כינס בפעם האחרונה את הקבינט הכלכלי-חברתי בראשותו. הוא התייחס בנאומו לרשתות החברתיות ככלי אפקטיבי להעלאת המודעות להעלאת מחירים, אבל ברשתות שלו? המחירים היחידים שהזכיר בחודשים האחרונים הם אלו שהוא משלם בסקרים על הישארותו בממשלה והנופלים בקרב שילמו בחייהם. כמובן שאין לזלזל בכל אלו, כמובן שמלחמה משנה את סדרי העדיפויות, ועדיין האוצר הוא אחד משלושת התיקים הבכירים והחשובים בממשלה. אלא שגם בשגרה סמוטריץ' בחר להחזיק בו במשרה חלקית, במקביל לתיק השר הנוסף במשרד הביטחון.

מכל הסיבות האלו סמוטריץ' חייב לצידו, עוד יותר מקודמיו, ביצועיסט חזק. מנכ"ל מקצועי, בעל ניסיון וידע כלכלי עשירים, שיוכל לפרק את הבעיות שהשר מציף לפתרונות, לפרוט את הרעיונות הגדולים לצעדים קטנים שיסללו דרך לישום. אבל דווקא הוא, בשונה מקודמיו, בוחר פעם אחר פעם למנות לתפקיד אדם ללא השכלה כלכלית.

תחילה מינה את עו"ד שלומי הייזלר. אז לפחות ציין את ניסיונו המקצועי כיו"ר מטה התכנון הלאומי, האחראי גם על המועצה הארצית לתכנון ובנייה והוועדה לתשתיות לאומיות, והסביר שמתכנן להוביל באמצעותו רפורמות בתחומים אלו. לאחר שפרש בנסיבות עלומות הכריז אתמול (א') על מחליפו אילן רום, אדם בעל קריירת עבר ענפה במוסד, עם תארים בארכיאולוגיה, משפטים וארץ ישראל. אבל מה הקשר בינו לבין כלכלה? סמוטריץ' נתלה בתפקידו הנוכחי, מנכ"ל מועצת מטה בנימין, והסביר שהפיתוח הכלכלי שהוביל באזור לצד ההתייעלות בקופת העירייה, יסייעו לקדם צמיחה והתייעלות כלכלית למדינת ישראל. אין ספק שהבור בקופת המדינה הוא אחד האתגרים הבוערים שהמנכ"ל החדש יצטרך לטפל בהם, רק שתקציב המדינה שיצטרך לנהל גדול פי קרוב ל800 מתקציב המועצה שבאחריותו בשנים האחרונות. 

אז מה הופך את אילן רום לאדם הנכון ביותר לתפקיד? יתכן שתחומי מומחיותיו משקפים מה ניצב כיום בראש סדר העדיפויות של סמוטריץ': ביטחון והתיישבות. ולאור זאת, יתכן שחולשתו הכלכלית היא דווקא יתרון עבור שר האוצר. דוגמה לכך אפשר למצוא בסקירות שמפרסמות בימים האחרונים חברות דירוג האשראי, כולן הדגישו שסיום כל שלבי ההסכם עם חמאס תוך הפסקת המלחמה יהיו זריקת הרגעה לכלכלה הישראלית. אבל מוביל ההתנגדות לתרחיש הזה מתוך הממשלה הוא שר האוצר שלנו.

כך היה גם בימי המהפכה המשפטית, שקדמו ללחימה. סמוטריץ' התעקש שהיא טובה לכלכלה, התעלם מנורות האזהרה של חברות הדירוג, אבל לא מצא אף מומחה בתחום שיגבה את התזה הזו. אפילו ד"ר מיכאל שראל, הכלכלן הראשי של פורום קהלת השותף לגיבוש הרפורמה הממשלתית, הזהיר שזו עלולה לפגוע קשות בכלכלה. אז מה הפלא שסמוטריץ' לא מצא אף כלכלן שמתאים להיות איש אמונו, המוציא לפועל של תוכניותיו? 

עוד ב-

השר סמוטריץ׳ החליט: זה המנכ"ל הבא של משרד האוצר

לכתבה המלאה

רק שזו ההוכחה שההתנגדות למשנה הכלכלית של שר האוצר אינה עניין של ימין או שמאל. המשוואה שסמוטריץ' בונה לשיקום הכלכלה שלנו היא פסוק שקר. אי אפשר מצד אחד לקיים את הבטחתו: "כולם יכנסו באופן שווה מתחת לאלונקה", כשהמצד השני מקדמים חוק השתמטות ונמנעים מסגירת משרדי ממשלה מיותרים. אי אפשר לעודד לצמיחה כשמטילים עוד נטל על הציבור העובד ומנגד לא מרחיבים את מעגל העבודה לציבורים נוספים. וכל עוד המספרים לא יסתדרו לפתרון, כולנו נמשיך להרגיש את הבעיה עמוק בכיס.