לא להמלצות כאלה פילל שר האוצר בצלאל סמוטריץ', כשהתעקש (בצדק) על מינוי של ועדה מקצועית לבחינת תקציב הביטחון: בשורה התחתונה הצוות, בראשות פרופ' יעקב נגל, ממליץ על תוספות ענק לצה"ל ולשאר הגופים במערכת – מ-68 מיליארד שקל לפני המלחמה בעזה, לממוצע של 102 מיליארד (כולל שיקום לנפגעים) במהלך העשור הקרוב. דווקא ב-2025 הגדלת ההוצאות הוצגה כמתונה – "רק" 6 מיליארד שקל מעבר לסיכומים שכבר הושגו בין הצדדים – אלא שמראש מדובר בשנה עתירה במשאבים לכוחות הביטחון. גם אם באופן רשמי מדובר בפחות מהסכום המינימלי שדרשו בצמרת צה"ל, הוא בוודאי גבוה יותר במצטבר מכפי שסמוטריץ' תכנן לשלם.

זו הסיבה המרכזית לכך שבאגף התקציבים ינסו לטרפד את יישום המסקנות, למרות "סוכריה" מתוקה שקיבלו שם בדמות הגברת הפיקוח של החשב הכללי על תהליכי הרכש של משרד הביטחון. בעיקר תוהים באוצר מדוע ועדת נגל לא מימשה את המנדט הנרחב שניתן לה, להצביע על מקורות המימון שמהם יגיע הכסף – כלומר, קיצוצים ומיסים – אלא בחרה להצטייר כ"איש הטוב" שמחלק מיליארדים בלי חשבון. הרי לכולם ברור שכדי להגדיל באופן תמידי את בסיס התקציב לצה"ל, בסכום שיצטבר ל-130 מיליארד שקלים עד 2034, יידרשו עוד גזירות כואבות – ולכולם גם ברור שהקואליציה הנוכחית אינה נכונה להטיל אותן על שום מגזר המיוצג בשורותיה. לכן, מי שצריכים להיכנס לכוננות ספיגה אם יאומצו ההמלצות, הם למרבה האבסורד שוב עובדי מעמד הביניים, הנושא בנטל ממילא.

בדו"ח חסרה התייחסות להתייעלויות הנדרשות בצה"ל, כדי שמשאבים בהיקף משמעותי יוסטו בתוך המערכת פנימה, ולא רק ייכנסו אליה מבחוץ. האתגר שבשימור אנשי הקבע על מדים מקבל מענה, בצדק – למשל באמצעות תוספות שכר בהיקף של 800 מיליון שקל לשנה ואופציה לוותר על "פנסיית הגישור" בתמורה להגדלת הברוטו החודשי – אך אתגרים פחות נעימים לעיסוק בענייני כוח האדם, כמו העלות הגבוהה של אגף השיקום לנכי צה"ל, לא טופלו בכלל על ידי הוועדה למרות שהיא צופה זינוק של 5 מיליארד שקלים בהוצאה על הסעיף הזה בלבד לאורך כעשור. זאת ועוד: הצוות אמנם מצהיר כי את חובת השירות יש ליישם "באופן שוויוני" – אך בפועל מאמץ את הכבדת הנטל על הלוחמים במילואים, שיידרשו להכפיל את מכסת ההתייצבות השנתית ולפרוש בגילאים מאוחרים יותר.

לא רק בהיבט הזה נגל עושה "חיים קלים" לממשלה: על אף שהפורום בראשותו לא הוגדר כוועדת חקירה בשום שלב, הוא נטל לעצמו חירות לקבוע כי "אסון ה-7 באוקטובר לא נבע מחוסר בתקציב", שאושר לכוחות הביטחון על ידי הדרג המדיני, "וגם לא מגודל הצבא". מדוע היה צורך לכלול הצהרה סנגוריאלית, צופה פני עבר, בדו"ח שנועד לקבוע את מסגרת התקציב העתידית למערכת, אם לא כראשיתו של קו ההגנה הפוטנציאלי לנתניהו? עוד נקבע בממצאים כי "השפעת הדרג המדיני על תכנית העבודה של צה"ל אינה מספקת אלא ממוקדת בתחומים מצומצמים ובשלבים מאוחרים, כשההשפעה היא כבר שולית" – שוב קביעה שעשויה להתפרש כמסייעת לשרי הממשלה לרחוץ בניקיון כפיהם, כאילו מידורם מקבלת ההחלטות לא אפשר להם למנוע בעצמם את המחדל. מאידך, לשאלה מדוע לא מוזכרת במסמך הציפייה החברתית לגיוס החרדים לצה"ל, השיב פרופ' נגל באופן מתחמק ש"הנושא לא נכלל במנדט שלנו".

כשמנקים את רעשי הרקע, נראה שבמקום לסמן את סופו של הוויכוח על תקציב הביטחון, ועדת נגל בסך הכול נתנה את האות לתחילתו. את היועץ הכספי לרמטכ"ל, תא"ל גיל פנחס, המסקנות ישמשו כדי להוכיח שהנה – מומחים בלתי תלויים מאשרים כי צה"ל אכן זקוק לתוספת משאבים דרמטית, כפי שהאגף בראשותו טוען לאורך שנים רבות. ראש אגף התקציבים, יוגב גרדוס, יציג את המסמך כדי להראות שלא בוצעה עבודה רצינית – שכן אין משמעות כלכלית להצפת צרכים בלבד, ללא קביעה ברורה של סדרי עדיפויות וקיצוץ בהוצאות אחרות המוגדרות כדחופות פחות. גם נגיד בנק ישראל הבהיר, מי עם פרסום הדו"ח, שהיעד אינו "ייצוב" חובותיה של ישראל ב-2026 כפי שהצהירה בטעות הוועדה, אלא הפחתה שלהם ביחס לתוצר הלאומי – מה שידרוש "צעדים מקזזים", כלומר גזירות, במקרה של הגדלת תקציב הביטחון. עם עמדות פתיחה כאלה מצד כלל השחקנים, אין טעם לצפות לקונצנזוס סביב שולחן הדיונים שיכונסו כדי להפוך "חזון נגל" למציאות.

עוד ב-

בלי בן גביר ובלי תמיכה ציבורית: סמוטריץ' מסתבך בקרב על התקציב | מתן חודורוב

לכתבה המלאה

בכלל, לפחות 4 צוותי עבודה מונו כאן ב-20 השנים האחרונות כדי לחולל רפורמות בתקציב הביטחון: מוועדת ברודט בעקבות מלחמה לבנון השנייה, דרך ועדת גורן לבחינת מערך השיקום לנפגעים, המשך בוועדת לוקר לצמצום הצבא ועד לוועדת נגל שתגדיל משמעותית את עלותו. אף אחד מקבצי המסקנות לא יושמו במלואם, שכן המציאות בשטח משתנה – לעיתים מן הקצה אל הקצה – באופן שלא ניתן לחיזוי מוקדם מצד כלכלנים ואסטרטגים. המטרה העיקרית של מינוי צוותים כאלה היא ליצור תחושה שמשנים, מפיקים לקחים ומחשבים מסלול מחדש, גם אם לא תמיד הספינה זזה בפועל – באופן שמיטיב, קודם כל, עם תדמית הדרג הפוליטי. בפתח דבריו השבוע, נגל הכריז ש"אם שר האוצר יהיה לא מרוצה, ושר הביטחון יהיה לא מרוצה, אבל ראש הממשלה יהיה כן מרוצה – נראה לי שעשינו את שלנו". במבחן התגובתי שהוא הגדיר הוועדה הצליחה מעל למשוער, השאלה אם זה אכן המדד שמנבא גם מה יועיל לביטחון המדינה.