שנים רבות אני מפנה את תשומת הלב לתרומה המופקרת של רשות התחרות של ישראל לעליית יוקר המחיה, כמו גם לאחריות של בתי המשפט התומכים בפעולותיה הנפסדות ושל הפוליטיקאים המתעקשים לבחור פעם אחר פעם מנוגדי עניינים ואינטרסים להנהלת הרשות. רשות התחרות אינה הפתרון אלא הבעיה במלוא כיעורה. בטור הנוכחי אבקש לחדד את תשומת הלב לטירוף המתחולל בשוק הביטוח בשנה האחרונה בכלל ובמחירי ביטוחי הרכבים בפרט ואת תרומתן הבאושה של רשות התחרות ושל רשות שוק ההון למצב המזעזע. כידוע, מחירי ביטוח הרכב התייקרו בעשרות רבות של אחוזים כאשר ישנם ביטוחים שאף התייקרו כמעט במאה אחוזים.

אמנם, לפי נתוני המשטרה עלה מספר גניבות הרכבים בשנת 2023 בשיעור של 21% בהשוואה לשנה קודמת. מאחר שמספר כלי הרכב הפרטיים גדל ב-3.6% אזי במונחים של עליית הסיכון לרכב ישנה עלייה של 16.8%. אולם, הסיכון לגניבת כלי רכב אינו הסיכון היחיד שמכסה פוליסת הביטוח. בנוסף קיים סיכון התאונה. מספר ההרוגים מתאונת דרכים יכול לשמש אומדן טוב לסיכון זה והוא גדל ב-2% בשנת 2023 אל מול השנה הקודמת, שווה ערך לגידול בהיקף האוכלוסייה ונמוך יותר משיעור הגידול במספר הרכבים. היינו, הסיכון לרכב ירד בכמעט 2%. כלומר, שני גורמי הסיכון הכבדים ביותר נעו בין עלייה של 16.8% לרכב מבוטח לבין ירידה של כ-2% לרכב. בממוצע גס נוכל לומר אפוא כי הסיכון המצרפי עלה בכעשרה אחוזים לרכב. עשרה אחוזים אינם מצדיקים התייקרות של עשרות רבות של אחוזים במחירי הפוליסות. מה יכול להסביר אפוא את הפער?

ובכן, בעשור האחרון מוזגו שתי חברות ביטוח שנתנו תרומה חשובה לתחרותיות בשוק הביטוח. פעילות הביטוח של אליהו חברה לביטוח בע"מ נמכרה בחלקים באישור הרשות לתחרות ורשות שוק ההון לחברות הביטוח הראל ומגדל ואילו שירביט חברה לביטוח שתרומתה לתחרות בשוק ביטוח הרכב הייתה אדירה מוזגה באישור רשות התחרות ורשות שוק ההון עם חברת הביטוח הראל. 

בשוק ביטוח כל כך קטן עם מספר מתחרות מצומצם מדי כל יציאה של שחקן אחד, קטן ככל שיהיה, מפר את שיווי המשקל ומקטין מאוד את רמת התחרותיות הנמוכה מלכתחילה. 

יתר על כן, כפי שכבר מצאה ועדת שטרום שבחנה את התחרותיות בשוק המקביל של הבנקאות הישראלית, אזי דווקא השחקנים הקטנים הם בעלי פוטנציאל משמעותי לחולל תחרות. השחקנים הקטנים חייבים לשמור על מחיר תחרותי נמוך יותר ממתחרותיהן הגדולות, להציע שירותים חדשים ומאתגרים ולספק רמת שירות טובה יותר. אחרת, הן לא יוכלו לעמוד בלחץ של הגדולות. בליעת חברות הביטוח הקטנות, או הבנקים הקטנים לצורך העניין, על ידי המתחרות הגדולות מסירה איום תחרותי משמעותי על הגדולות וסוללת בפניהן את האפשרות לנצל עוד יותר את כוחן האולגיפוליסטי ולהעלות מחירים באופן שאינו תואם את הגידול בעלויותיהן.

זה בדיוק מה שקרה לנו בשוק הביטוח וזה גם מה שקורה לנו בשוק הבנקאות. גם שם רשות התחרות והפעם בשיתוף פעולה מביש של בנק ישראל והמפקח על הבנקים, ובתמיכה אקטיבית ו/או פאסיבית של בתי המשפט והפוליטיקאים, אפשרו לפני מספר שנים לשלושה בנקים להיבלע על ידי הבנקים הגדולים בזה אחר זה. בנק דיסקונט בלע את בנק דקסיה שסיפק תחרותיות חשובה בשוק האשראי המוניציפאלי. הבנק הבינלאומי בלע את בנק אוצר החייל. והשערורייה הכי גדולה, בנק מזרחי (שבפרמטרים חשובים הוא הבנק הכי יקר במערכת) בלע את בנק איגוד (הבנק הכי זול במערכת). 

בכל פעם, סיפרו לנו ברשות התחרות כי בליעת המתחרה הקטן לא תשפיע על התחרות וכך שירתו את האינטרסים של האוליגופולים השמנים בשוק. ציניקנים צחקו בעצב באומרם שממילא אין כל תחרות אזי באמת אי אפשר עוד לפגוע בה יותר ממה שכבר פגעה בה רשות התחרות לאורך השנים. בכל פעם גם משרד האוצר מילא את פיו מים כאילו אין לו כל אחריות על התחרותיות ועל יוקר המחיה. חמור יותר, כל המיזוגים הללו התרחשו בעת שבמשרד האוצר הבטיחו לציבור כי הם עמלים ממש ברגעים אלה על הגברת התחרות בביטוח ובבנקאות. איני יודע אם האנשים האלה מאמינים לשקרים של עצמם. כך או כך, אתם בטח מנחשים היכן מצאה רוב רובה של הפקידות עבודה לאחר שסיימה את תפקידה הציבורי. 

מכל מקום, את המחיר של המיזוגים אנו משלמים וביוקר ולא רק בשוקי הפיננסים. גם שוק המזון התאפיין במהלכים דומים לאורך השנים. ומה כעת נותר לנו לעשות? איש חכם פעם לימד אותי כי כאשר אין סוס גם חמור טוב. לכן, בהיעדר שחקנים חדשים פוטנציאלים זמינים יש לנסות ולעמת את הכרישים הקיימים זה בזה. 

יש אפוא לאפשר לבנקים להקים חברות בת לביטוח ולספק שירותי ביטוח בסניפיהם כדי לתת זריקת מרץ לתחרות בביטוח. מנגד, יש לאפשר לחברות הביטוח לספק שירותים בנקאיים מלאים החל מחשבון עו"ש, דרך פיקדונות וחסכונות וכלה בשירותי העברות כספים, סליקה, ערבויות, מט"ח, משכנתאות ועוד. 

תחרות בין כרישים היא כל מה שנותר לנו בזמן הקצר כדי לעמת אותם זה בזה במקום שישתפו פעולה בשתיקה כיצד לטרוף את כולנו.

עוד ב-

במקום להילחם ביוקר המחיה - כך הם נלחמים לרמות אותנו | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

* הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית