מה קורה למי שמפרסם בפייסבוק, בטוויטר, בטיקטוק, באינסטגרם או ברשת חברתית אחרת את מקום הימצאן של מצלמות מהירות משטרתיות? בישראל, כמו במדינות רבות נוספות, לא קורה כלום, שכן גם ככה מהימנותן של מכמונות המהירות מוטל בספק ובמקרים רבים שהגיעו מהמשטרה אל פתח בית המשפט נקבע כי לא ניתן לקבוע כי אדם עבר על המהירות המותרת אך ורק על סמך נתוני המצלמה.

בכבישי בריטניה, לעומת זאת, כדאי להיזהר מהמצלמות הללו הרבה יותר. גם נוכח ההקפדה היתרה של כוחות השיטור הבריטיים בכל הנוגע לנסיעה במהירות מופרזת (תחביב בריטי ידוע) וגם בשל העובדה שמדובר באחת המדינות ה"מצולמות" בעולם: עריה הגדולות מרושתות במצלמות רחוב שתי וערב.

במילים אחרות, לא כדאי להתעסק עם מצלמות המהירות בבריטניה והחל מאמש (ראשון) עוד יותר לא מומלץ לפרסם את מקום הימצאן ברשתות החברתיות. המשטרה הבריטית הכריזה על קנס של עד 1,000 ליש"ט למי שייתפס בניסיון שכזה לסייע לחבריו להימנע מקנס תעבורתי על מהירות יתר. נכון, מידע על מכמונות מהירות קיים גם באפליקציות הניווט ווייז וגוגל מפות, אבל שם המדווחים הם לרוב אנונימיים, כך שלמשטרה קשה יותר להגיע אליהם.

המדיניות החדשה של כוחות השיטור בבריטניה מבוססת על פרשנות לחוק משנת 1996, האוסר על התנהגויות ש"מפריעות, באופן מכוון, לשוטר בביצוע תפקידו", בשילוב עם חוק משנת 1997, האוסר על נהגים להזהיר נהגים אחרים מפני מצלמות מהירות באמצעות צפירה או על ידי הגבהת האורות הקדמיים. כעת, נוכח פריחתם של דיווחים על מיקומים של מארבים משטרתיים ומצלמות מהירות בטוויטר ובפייסבוק ניתן אולי יהיה להתאים את החוק למצב החדש - מה שיסכן את ה"מדווחים" בקנס גבוה.

על פי המשטרה הבריטית, הקנס יינתן בו במקום - במידה שהנהג ייתפס על חם, כמובן, בדיוק כשהוא מדווח ברשת חברתית על מיקום המצלמה. ואולם, מכאן ועד לאישור משפטי של הקנס הדרך עוד ארוכה: אם הנהג הנקנס יבחר לערער, המקרה יגיע לבית המשפט, שיחליט, על פי הנסיבות הנקודתיות, האם לאשר או לבטל את הקנס.