יום הכיפור הבא עלינו הוא בסימן סגר: בשונה מזה עשרות שנים, הישראלים יהיו סגורים בבתיהם לא כי הכל סגור אלא כי מוכרחים. כמו כן, לא יוכלו הישראלים להתפלל בהמוניהם בבתי הכנסת, כשברקע מגפת הקורונה מאיימת להסלים את המצב עוד יותר. האזרחים נאנקים תחת הנטל הכלכלי ושואלים את עצמם איך ישראל הגיעה למצב הזה? אומת הסטארט-אפ שמנצחת כל אתגר עולמי מתרסקת מול מגפת הקורונה ברמה הבריאותית והכלכלית. יש מי שהביאו אותנו למצב הזה, והאשמים במקרה הזה הם לא אדם אחד ולא שניים, יש הרבה בינינו שצריכים לעשות היום חשבון נפש, לבקש סליחה ביום כיפור, ולשם שינוי, גם לפעול אחרת.  

1. ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו
כמובן שהאחריות על ניהול המשבר מוטלת על כתפיו של ראש הממשלה וממשלתו, וכך גם התוצאות הנוכחיות. אז אולי במקום למנות "פרויקטור" שעיר לעזאזל שיישא באשמה, הגיע הזמן שנתניהו וממשלתו יבקשו סליחה מעם ישראל – על הפוליטיזציה של קבלת ההחלטות, על שבמקום להביא שקט הביאו בלבול, חוסר החלטיות והפליה בהגבלות.

על שגרמו לפגיעה אנושה בכלכלה, הבטיחו פיצוי נרחב וסיפקו פלסטר לגוף הזקוק לניתוח לב פתוח, על שגרמו לאובדן אמון הציבור שכל פעם ביקשו מחדש, ועל שהכניסו אותנו שוב לסגר שני, שאת סופו כנראה שלא נדע תוך חודש בלבד, אולי רק כשחיסון יבוא עלינו בעתיד המי יודע מתי.

צילום: דוברות הכנסת 

2. התקשורת
גם כלי התקשורת, לא משנה אם נחשבים יותר ימין או שמאל, נושאים באחריות של העברת המסרים לציבור. מאז תחילת המשבר אי שם בחודש מרץ, כשהם ניזונים מאינפורמציה חלקית ולא מבוססת של דוברים ומשרדי ממשלה, כלי התקשורת השונים יצרו בהלה במהדורות החדשות עם נתונים ותחזיות אפוקליפטיות שבעיקר הכניסו אנשים ללחץ ופחות גרמו להם לשמור על ההנחיות שמשתנות כל שעה עגולה. אם כבר, אולי גרמו לנו לחפש מקום מפלט הרחק מכל הרעש והצלצולים. בדרך, גם הביאו לנו את פרופ' לס שהוכיח עצמו כמכונת רייטינג משומנת, מה שהתקשורת השכילה לנצל היטב בשיא הגל הראשון. מאז, לס כבר קיבל תכנית ברדיו 103, וכל עוד הקורונה תהיה כאן, כנראה שגם דעותיו מחוץ לקונצנזוס.

3. מכחישי הקורונה וסרבני המסכות
מי שלא חובש מסכה כנראה שאמר לעצמו לא פעם "אני בריא לגמרי, מה הסיכוי שאדביק מישהו? הקורונה זה סתם לא עושה כלום, לחברים שלי היה קצת צינון וחום וזה עובר". או לחילופין "הכל בידי השם אין צורך לשים מסכה".

אז אולי לכם זה לא עשה כלום, ויכול להיות שבמרחב הפתוח סיכויי ההדבקה קלושים עד לא קיימים, אבל בזמן שביליתם במסיבות או התפללתם בבתי הכנסת החנוקים, מישהו שעמד לידכם כנראה חלה, אחרים אפילו מתו (1,439 ליתר דיוק), לא רק בגלל הכישלון הממשלתי בקבלת ההחלטות, אלא גם בגלל חוסר אחריות וקלות דעות אזרחית שלכם. אז הגיע הזמן שכל מי שנכללים בקטגוריה הזו, יבקשו סליחה.

4. ענקיות הקמעונאות ורשתות השיווק
הסגר הראשון אי שם באפריל הקפיץ את מספר המובטלים בישראל למיליון איש, מיליון ישראלים שנותרו ללא פרנסה, ללא ודאות, ללא עתיד בטוח. במקביל, ענקיות הקמעונאות ביניהן רשת פוקס של הראל ויזל, אך לא רק, רשמו רווחים אדירים וסיכמו רבעון שני שאפילו כלל דיבידנד שמן, כשבמקביל גם דרשו וקיבלו מענקים של עשרות מיליוני שקלים מהמדינה. בזמן שחברות האופנה רשמו לכיסם עוד עשרות מיליוני שקלים, מאות אלפי העובדים ברשתות הקמעונאות שנשלחו לחל"ת נאלצו להסתפק בפירורי דמי האבטלה.

במקביל, דווח כי רשתות שיווק וסופרמרקטים ניצלו את בהלת הקניות כדי להעלות מחירים לצרכנים. כל זאת בתקופה בה האבטלה זינקה מעל ה-20%, הישראלים שברו קופות חיסכון כדי לשרוד, אחרים אפילו צמצמו הוצאות על מזון. לכן, כל מי שהוא חלק מאותו מגזר עסקי, מהיצרן ועד המשווק, כזה שראה במשבר הזדמנות למקסם רווחים על חשבון מצוקתם של אחרים, צריך לבקש סליחה ולעשות חשבון נפש.

הוציאו לחל"ת והגדילו רווחים, הגיע הזמן שגם יבקשו סליחה מהעובדים. רון רוטר, הראל ויזל, אלי שפיר (צילום אביב חופי, שוקה כהן)​.

5. הימין מהשמאל והשמאל מהימין
נסכם בלהסתכל גם על עצמנו, על אלו המרכיבים את החברה הישראלית המגוונת. אם יש דבר שרבים מסכימים עליו, הוא שהחברה בה אנו חיים הפכה בשנים האחרונות מפולגת ומשסעת. להחזיק בדעה פוליטית כזו או אחרת עלול להוביל במקרים קלים לוויכוחים, ובמקרים קיצוניים לגידופים, קללות ואף אלימות פיזית קשה. זה בא מחלקים בימין הפוליטי שבז לשמאלנים ה"בוגדים", וגם בחלקים מהשמאל שרואה בימין חבורת ביביסטים חסרת מחשבה עצמאית.

אבל בתוך כל הרחש הזה, ביום כיפור זו הזדמנות אפשר לעצור ולחשוב, אולי האדם המתפלל משמאלי בבית הכנסת מדי שנה (במרחק של 2 מטר השנה במרחב פתוח), הוא שמאלני? אפילו "אנרכיסט" שהבילוי השבועי שלו הוא במוצאי שבת בהפגנות מול בלפור? האם זה אומר שעליי לשנוא אותו? לקלל אותו? לפגוע בו חלילה? או שמא רגע לעצור ולחשוב, וגם לבקש סליחה על דברים שאמרתי על אנשים "כמוהו".

הפגנות בבלפור. צילום ארכיון: אילן שניג. 

אם חובש הכיפה שעומד מלפניי בסופר הוא ביביסט או חרדי שיש שיגידו "מפיץ מחלות"? האם עליי לקטרג אותו? או אולי הגיע הזמן לבקש סליחה על מחשבות ומעשים שכאלו? אני מאמין שהשני הוא הנכון.

אם בכיפור כולנו עם אחד, אולי כדאי שלשם שינוי, גם נתנהג ככה. לא רק יום אחד בשנה, אלא בכל יום כשאנחנו קמים בבוקר, שלא יהיה לנו בשנה רק יום אחד של חשבון נפש, אלא חשבון נפש אחד ביום.  

צום קל וגמר חתימה טובה.