תקשורת ומדיה

כתב חדשות 13 על התקפי החרדה: "לא יכול לנשום"

כתב חדשות 13, אלמוג בוקר, ממשיך לשתף בהתקפי החרדה איתם הוא מתמודד: "אצלי זו תחושה של סוף העולם. אני סגור בצינוק, הכל שחור מסביב, ואתה לא יכול לנשום. לפעמים זה נמשך חצי שעה, לפעמים שעתיים-שלוש, והפעם כלום לא עזר. זו לא בושה לבוא לטיפול, בטח אחרי מה שחווינו כאן"
תום נחום | 
אלמוג בוקר (צילום מסך חדשות 13)
היום (שישי) החל יומה ה-21 של מלחמת חרבות ברזל, המערכה הכבדה שהביאה להירצחם ונפילתם של לפחות 1,400 חיילים ואזרחים ישראלים שנרצחו במתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר, כאשר לפחות 229 חטופים ישראלים מוחזקים כשבויים ברצועת עזה. מי שנמצאים בחזית, פרט לחיילי צה"ל, הם כתבי החדשות אשר מתמודדים עם מראות קשים מדי יום מהטבח הרצחני והמזעזע שביצעו מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר, כאשר אחד מאותם כתבים, כתב חדשות 13 ותושב הקיבוץ זיקים שבעוטף עזה, אלמוג בוקר, שאיבד לא מעט חברים שנרצחו, אשר חשף בשבוע שעבר בגילוי לב אמיץ את ההתמודדות הלא פשוטה שלו עם התקפי החרדה, וכעת, המשיך לשתף בנושא.
בעקבות הפוסט החשוף שלו בו התייחס למצבו הנפשי בעקבות המלחמה והחשיפה האישית שלו לזוועות שאירעו בעוטף הזה בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס, בוקר התראיין לרענן שקד במוסף '7 לילות' של 'ידיעות אחרונות' והמשיך לשתף: "בשבוע הראון היה לי מאוד קשה להירדם, בסוף הצלחתי וישנתי 4 שעות בלילה, אבל אז חזרו ההתקפים. אצלי זו תחושה של סוף העולם. אני סגור בצינוק, הכל שחור מסביב, ואתה לא יכול לנשום. לפעמים זה נמשך חצי שעה, לפעמים שעתיים-שלוש, והפעם כלום לא עזר וכשהגיע אור ראשון זה כאילו עבר לי. למחרת שוב התעוררתי מחלום בלהות, וזה גם היה הרגע שהבנתי שאני חייב טיפול, כי כל הזמן אמרתי לעצמי 'בסדר, אלמוג, יעבור המבצע, אתה גם ככה עובד'. באותו רגע הבנתי שאני צריך טיפול ועל הבוקר הלכתי. אנשים מתביישים לבוא לטיפול, חשבתי שאני יכול לעשות משהו כדי לגרום להם להבין שזו לא בושה, בטח אחרי מה שחווינו כאן".

כזכור, בוקר כתב בציוץ החשוב שהעלה לחשבון הטוויטר (X.COM) שלו בשבוע שעבר כך: "חזרתי שלשום לטיפול. טיפול פסיכולוגי. חשבתי, שכל עוד המלחמה מתנהלת ואני עובד, אז אין באמת צורך. הכל בסדר. אבל בכל לילה, כשהחושך יורד - אני מתפרק. ובכל לילה שעובר זה מחמיר. ביומיים האחרונים סיוט. נרדם לשעה, ואז מתעורר מחלום רע עם התקף חרדה נוראי. סיוט שהיה המציאות של מאות מהחברות והחברים שלי בשבת שעברה. סיפורים ששמעתי ומשתלטים עליי. קם מזיע, מבועת. ואז שעה ארוכה שהכל שחור ואתה מרגיש סגור בתוך ארבע קירות ולא מצליח לברוח החוצה. תחושה שזה הסוף. סוף העולם".
"וזה לא משהו חדש עבורי. התקפי חרדה - זה משהו שאני מתמודד איתם כבר 5 שנים. בדרך כלל אני מנצח אותם. אבל הפעם לא מצליח להתמודד. אפילו פרק של חברים (הסדרה שאני הכי אוהב, הבריחה שלי מההתקף) לא עוזר. הוא מנצח אותי. ההתקף. ושלשום, החלטתי שזהו - חזרתי לדבר עם איש מקצוע וזה עושה פלאים. פירקנו ביחד את יום שבת השחור. את הפחד שלנו, שלי, של הילדים שלי ושל אשתי שיושבים בממ"ד. את ההודעות שקיבלתי מהחברים ששומעים את המחבלים בתוך הבית וזועקים לעזרה, את אלה שהצלחתי לכוון אליהם כוחות ושרדו, ואת אלה שלא - והם כבר לא אתנו. חברות וחברים שאני מרגיש כבר 12 יום, שיש לי חלק בזה שהם לא שרדו".
 
"פירקנו ביחד את השעות הראשונות, ממטחי הרקטות שהקפיצו אותי מהמיטה ועד שיחת הטלפון שבמהלכה אתה מבין בפעם הראשונה שהמחבלים כובשים לך את העוטף שלך. וגם את הרגעים שאני עוצר לרגע את השידור כדי לאסוף מידע ואז אילת אשתי באה לדרוש בשלומי ואני מתפרק. בוכה כמו ילד. חסר אונים. יודע שהאנשים שדיברתי אתם לפני רגע, לא ישרדו ואין לך מה לעשות. מתקשר לאנשי ביטחון שאני מכיר, לפראמדיקים של מד"א, לגורמים הכי בכירים במערכת וכולם, כולנו חסרי אונים. פירקנו את זה יחד. ואחרי זה אני שוב עומד על הרגליים. חזק יותר (אבל מת מפחד מהלילה)".
"ואני משתף עכשיו כי אני שומע שתושבים בעוטף, גברים, נשים וילדים, מתביישים ללכת לטיפול. אל תתביישו. זה מציל חיים. זה יציל אתכם ויציל את הילדים שלכם. ככה אתם תדעו לתווך להם את הזוועות שחווינו כאן. ותעזרו להם לעמוד על הרגליים. תפרקו את מה שיושב לכם על הלב. תפרקו את מה שחוויתם באותו יום נורא. תתפרקו. המטפלים והמטפלות הם המלאכים והמלאכיות שהצילו אותי בעבר והם גם יצילו אתכם. לכו לטיפול".
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה