בריאות

אסור למדינת ישראל לנטוש פעם נוספת את תושבי עוטף עזה

מרכזי טיפול לחטופים ולבני משפחותיהם נדרשים כדי לטפל באופן ממוקד בטראומה הקשה שהם חוו. יש לייצר פרוטוקול טיפולי ייעודי עבורם. הקמתם היא חובה מוסרית וחברתית. אסור להפקיר את הטיפול הנפשי בילדים, הנשים והגברים שחזרו מהשבי. רק כך נבטיח חברה בריאה, חזקה ומוסרית
רונית אטואן שובל | 
רונית אטואן שובל (צילום באדיבות המצולמת)
ב-7 באוקטובר המדינה נטשה את תושבות ותושבי העוטף והמשתתפים במסיבות ברעים. חודשי המלחמה הארוכים העצימו את הסבל והטראומה לנפגעים. לצד שיקום פיזי של העוטף, מדינת ישראל חייבת לדאוג לפן הנפשי של הנפגעים, בין היתר של החטופות והחטופים שחזרו מהשבי ובני משפחותיהם. למדינה קיימת חובה מוסרית ואתית להקים מסגרות תומכות ומשקמות עבור אזרחיה. בדיוק כפי שהמדינה הקימה את מרכזי החוסן בעורף, וכפי שצה"ל מעבה את יכולות הטיפול בחיילים נפגעי הנפש, כך יש לוודא שהנפגעים ובני משפחותיהם מקבלים את הסיוע לו הם זקוקים כדי לצאת לדרך חדשה.
כאשר שמעתי את דבריו של יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, פרופ' חגי לוין, בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, על כך שמרכזי הטיפול לחטופים ובני משפחותיהם אינם בנמצא, ועל החלטתו של יו"ר הוועדה, ח"כ מיקי לוי לפנות לשר הבריאות במטרה לברר את הנושא, היה לי ברור כי קודם כל יש לנסח למקבלי ההחלטות את הצורך לכך. מרכזי טיפול לחטופים ולבני משפחותיהם נדרשים כדי לטפל באופן ממוקד בטראומה הקשה שהם חוו. יש לייצר פרוטוקול טיפולי ייעודי עבורם, שיענה על המאפיינים הייחודיים שמתאימים רק להם. הפגיעות הנפשיות שהם עברו ילוו אותם כל חייהם וללא מסגרות תומכות מתאימות שיאפשרו להם כלים להתמודד, התוצאות עלולות להיות קשות. 
 

אם המדינה לא תספק להם את התמיכה הנדרשת, היא תייצר סביבם מעגל של סבל וקושי, אישי וחברתי, כלכלי ונפשי. כלומר, המענה לצרכים הנפשיים הבסיסיים של החטופים ובני משפחותיהם, אינו רק עניין של שירות חברתי מתבקש אלא של צדק חברתי נדרש. מעבר לכך, חברה שמתעלמת מצרכיהם של נפגעי טראומה היא חברה שמזניחה  ערכים בסיסיים של סולידריות ואחווה.
הסוגיה הטיפולית מקבלת חשיבות יתרה כאשר מדובר בטראומה ופוסט טראומה. בעוד שפגיעות פיזיות נראות לעין, נפגעי טראומה סובלים מפגיעות שלעיתים אינן נראות כלפי חוץ, שמקשות על קבלת הכרה ותוקף מצד הסביבה. על מדינת ישראל והחברה בישראל לחבק את נפגעי הטראומה. משמעות ההכרה בפגיעה שעברו ובסבלם קריטית לתהליך השיקום והריפוי שלהם. בלעדיה, הנפגעים עשויים לחוות תחושות של בדידות, חוסר אמון וחוסר ביטחון שלא מאפשרים התמודדות ושיקום. היבט חשוב נוסף לשיקום, הוא הצורך בשגרה יציבה ובטוחה עבור הנפגעים. דווקא הקמה של מסגרות ריפוי תומכות, עשויות לספק לנפגעים את ההכרה והתוקף לה הם כל כך זקוקים והשגרה המהווה חלק מתהליך הטיפול, תסייע להם בהפחתת החרדה ויצירת תחושת ביטחון. 
 

מסגרות הריפוי התומכות אותם נדרשת המדינה להקים, חייבות להיות מבוססות על גישות טיפול חדשניות ומתקדמות שמבינות את עומק הפגיעה והמצוקה, שיודעות להתוות דרך פרטנית לשיקום וריפוי ומתבססות על הכרה, אמפתיה, תמיכה נפשית, רגשית וחברתית שמותאמות לצרכים האישיים של הנפגעים. כלומר, התמקדות ביצירה של סביבה מותאמת לטיפול בטראומה תוך מתן תוקף לחוויות המטופלות והמטופלים. 
אסור למדינת ישראל לנטוש פעם נוספת את תושבות ותושבי העוטף ואת המשתתפים במסיבות ברעים. למדינת ישראל יש מחויבות מוסרית להפעלת מסגרות טיפול תומכות בטראומה לחטופים ולבני משפחותיהם. עלינו לאמץ עקרונות של הכרה ואמפתיה כדי לספק לכל נפגע טראומה תמיכה ושיקום ובעיקר למי שחזרו מהתופת, כמו במקרה של החטופות והחטופים - רק כך נבטיח חברה בריאה, חזקה ומוסרית. 
רונית אטואן שובל היא מנכ"לית עמותת עדן 
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה