במהלך הימים הקרובים, נציין את האירועים הקשים ביותר שעבר העם היהודי בהיסטוריה. החל מיום השואה וכלה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. אבל השנה בצל המלחמה, הימים האלה יהיו שונים.

לנו כהורים קיימת משימה חשובה לגלות ערנות לרגישות של הילדים בימים טעונים אלה, למרות נקודות הדמיון המסוימות הקיימות, צריך להיזהר בהשוואה בין זוועות השואה לבין המלחמה הנוכחית והאסון שחווינו, בטח מול הילדים ובני הנוער שלנו. כי לעומת השואה, הפעם אנחנו נמצאים במצב אחר לגמרי. 

ביום השואה הנוכחי, המשימה שלנו חשובה מאי פעם, ואנחנו חייבים להנחיל לילדים שלנו תחושת חוסן, ולכן עלינו בכל העת להזכיר להם שמה שהיה בשואה, שונה לגמרי מהמציאות הנוכחית. לאחר שהם יראו סרטים, ישמעו עדויות וידברו בכיתות על אותן זוועות חשוב לעשות להם את ההפרדה בין אז להיום.

להזכיר להם שיש מי ששומר עלינו. צה"ל, כיפת ברזל, החץ, אלוהים, או כל הגורמים האלה ביחד. כאשר הילדים יבינו שעם התפתחות ההיסטוריה העם היהודי התקדם וכיום מצבנו טוב יותר וסיכוי נמוך מאוד שהאירוע יחזור על עצמו, בזכות צבא ההגנה לישראל, כך הם ירגישו מוגנים.

ילדים הם צופים ומאזינים מעולים, אך לא מיומנים בהבנת המצב ברמה של מבוגרים, הם מסתכלים עלינו, בוחנים את התגובות שלנו וקולטים את העולם דרך ההתנהגות שלנו. כמה חשוב בימים האלה הכל כך קשים, להחזיק עבורם את התקווה ולהאמין ביכולת שלהם ושלנו להתמודד.

בימים של טראומה המוח שלנו סלקטיבי הוא יבחר לראות רק את האזהרות ואת הפחד כדי לשרוד, ואנחנו צריכים להילחם בזה להראות לעצמנו את התקווה, את הביחד, את ההתנדבות, את האהבה, את החסד, את הניצחונות הקטנים.

כשאתם ניגשים לערוך דיון על הנושא עם הילד/ה ולהבין מה הם יודעים על יום השואה, נסו תחילה לבקש מהם שיסבירו לכם במילים שלהם מה הם הבינו ממה שהם שמעו בכיתה, ברשתות, בטלוויזיה או בכל מקור אחר. תנו להם מקום להתבטא ולהביע את הרגש שלהם עד הסוף.

בנקודה הזו נסו לעבד יחד איתם את מה שקרה, תסבירו להם מצד אחד על הגבורה הגדולה של היהודים במחנות הריכוז וההשמדה, אבל גם חשוב לעשות זאת גם בהתאם לבגרות הפיזית, המנטלית והרגשית שלהם. ככל והילד מספיק בוגר, אפשר להזכיר לו למשל איך בלמנו מתקפה של מאות טילים שהגיעו מאיראן, בזכות הצבא ומערך ההגנה החזק שלנו. 

בשנים עברו, אחת השיטות להפחית את החרדה בקרב ילדים, כאשר ניגשנו לדון איתם על השואה, הייתה הרחקת האירוע מהם, על ידי כך שהסברנו להם שזה קרה לפני הרבה מאוד שנים ורחוק מכאן באירופה, וצנזור חלק מהתיאורים, התמונות וסרטוני הזוועה. הפעם התחושה שהמצב שונה. כי רבים מהם נחשפו לכל מיני מראות וסרטונים, שגרמו להם להרבה מאוד שאלות וחוסר הבנה.

הימים האלה, הם זמן טוב לנסות לחזק את החוסן הנפשי של הילדים. אסור להשאיר אצלם מקום לספק ולחרדה נוספת. זה הזמן שלכם כהורים לגלות מנהיגות ולשדר בטחון. גם אם לחלקנו יש ספק, חרדה, אכזבה, כעס או רגשות אחרים בנוגע למדינה או הצבא, זה הזמן להשאיר אותם בצד ולא לשקף אותם לילדים שלכם. בסופו של דבר אתם צריכים לזכור שהמטרה שלכם היא שהילדים שלכם ישאו כמה שפחות קשיים רגשיים ונפשיים מהתקופה הזאת. 

ככל שמדובר בילדים, חשוב לא למנוע מהם להיות שמחים ולצחוק ביום הזה. נכון מדובר ביום אבל לאומי, אבל דווקא המשך השמחה בבית היא עדות לניצחון שלנו על כל האויבים שניסו ומנסים להשמיד אותנו, ולצמיחה של מדינה משגשגת מתוך טראומה קשה.

עוד ב-

חרדה, מתח ופחד מתמשך: איך מתווכים לילדים מאה ימי מלחמה?

לכתבה המלאה

כותבת המאמר היא דנית אביטבול היא פסיכותרפיסטית ומנחת הורים, המתמחה בחינוך מיוחד וייעוץ חינוכי ומשפחתי.