המערכה הצבאית בעזה מחולקת לשלושה שלבים: התקיפות האוויריות, התמרון הקרקעי העצים, וההתבססות בשטח במטרה לחסל את תשתיות החמאס. גם את המערכה הכלכלית יש לחלק לשלבים. השלב הראשון הוא הסטת משאבים לטובת מתן סיוע חירום ולמען יצירת רשת ביטחון כדי למנוע קריסה בקרב מפוני הישובים, המילואימניקים, העיריות והעסקים.

השלב השני שיתפרש לאורך 2024 יתמקד בייצוב הכלכלי ובניית האדנים שמהם תצא הכלכלה הישראלית מהמשבר חזקה יותר מאי פעם. תכנון השלב הזה יתבטא בגיבוש תקציב המדינה. נכון לעכשיו, השיח סביב התקציב מתרכז בשאלה היכן לקצץ כדי לצמצם עד כמה שניתן את הגירעון. אולם זוהי תפיסה שגויה ומסוכנת שמתמקדת רק בטווח הקצר ופירושה להדק את החגורה בתקווה שהמשבר יחלוף מבלי שהכלכלה תשקע במיתון עמוק וממושך.

בתקציב הקרוב יש ללמוד משני מנהיגים פוליטיים שמגיעים מקצוות מנוגדים ולשלב אלמנטים מכל אחד מהם. אני מדברת על הנשיא הדמוקרטי של ארה"ב ג'ו ביידן, ועל נשיא ארגנטינה, חויאר מיליי. בתחילת כהונתו העביר ביידן תוכנית כלכלית חסרת תקדים הידועה בשם "חוק התשתיות". התוכנית מקצה מעל טריליון דולר על פני עשור להשקעה בכל היבטי התשתית של המשק האמריקני, מכבישים ורכבות, ועד מים וחשמל, תקשורת וייצור.
 

מדובר בתוכנית שמשרטטת חזון לאחר עשרות שנים של תת-תקצוב. התוכנית אמורה לייצר מקומות עבודה והזדמנויות עסקיות, וחשוב מכך, לפי ההערכות היא תמשוך השקעות מהמגזר הפרטי בהיקף של כ-3 טריליון דולר, כלומר יותר מהיקף ההוצאה הציבורית. ישראל צריכה תוכנית דומה שתסייע לבצע מודרניזציה בתחומים רבים שהוזנחו, כמו תעשייה וייצור, חקלאות מתקדמת, תחבורה וחינוך טכנולוגי. כמו כן התשובה לחמאס חייבת להיות חיזוק משמעותי של ערי הדרום.
 
מלבד השיקום של עוטף עזה, זוהי העת להסב תקציבים גם לערים כמו אשקלון, שדרות, נתיבות ואופקים, שהן בעלות פוטנציאל עצום אך הוזנחו במשך שנים. הווקטור השני בתקציב חייב להתמקד בייעול המערכת הציבורית והורדת חסמים. כאן אפשר לשאוב השראה מראש ממשלת ארגנטינה, שאוהב להניף מסור חשמלי כדי להמחיש את עומק הקיצוצים שחייבת ארגנטינה לבצע כדי להיחלץ מהבור הכלכלי שהיא שקועה בו שנים רבות.

מיליי דוגל בממשל רזה עד כמה שניתן ובצמצום ההתערבות בשוק החופשי ואחד הצעדים הראשונים שביצע היה לסגור את מרבית משרדי הממשלה. אי אפשר שלא להתקומם לנוכח העובדה שממשלת ישראל טרם עשתה את הצעד המתבקש הזה. בדומה למדיניות של מיליי לא יהיה מנוס מקיצוץ משמעותי במגזר הציבורי ובקצבאות. דווקא ממשלה עם מפלגות חרדיות חייבת להציג חזון אחר כלפי המגזר החרדי, שיעודד עבודה והשכלה.

(צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

במצבה הנוכחי, ישראל אינה יכולה להקצות מיליארדים לאפיקים בלתי יצרניים. אם ישראל תיקלע בשנים הקרובות למיתון כלכלי, הראשונים שייפגעו יהיו נתמכי הקצבאות, ועל כן חשוב כבר עתה לצייד את האוכלוסיות הללו בכלים שיעודדו צמיחה ותעסוקה. תקוות רבות נתלו בסמוטריץ'. הייתה ציפייה שיביא תפיסות כלכליות ימניות חדשות שיעזרו "להזיז את הגבינה", אולם הוא התגלה כשר אוצר מפא"יניקי ומגזרי, וקשה לראות איך זה משתנה לקראת התקציב הקרוב, כאשר שימור הקואליציה היא המטרה המרכזית.

כדי לשמור על איזון פיסקאלי שיאפשר לנווט את כלכלת ישראל בתנאים המורכבים הללו, צריך לעשות הכול כדי להימנע מהורדת דירוג אשראי. לפי הערכות האוצר, ללא קיצוצים משמעותיים הגירעון ב-2024 עשוי לזנק ל-6% מהתוצר. שיעור זה של יחס חוב-תוצר משמעו הורדת דירוג ודאית. לאור העובדה כי האוצר יאלץ לגייס ב-2024 חוב בשוק האג"ח בהיקפי עתק, הורדת דירוג תייקר את החוב שלנו ועלולה להכניס את ישראל לסחרור פיננסי.
 
S&P כבר הורידה את תחזית דירוג האשראי שלנו ל"שלילית" בסוף אוקטובר וצופה צמיחה ריאלית שלילית למשק הישראלי ב-2024.  לדעתי צניחת הציונות הדתית בסקרים אינה קשורה לעמדותיה המדיניות, אלא לתפקודו של סמוטריץ' שלא רשם על שמו ולו רפורמה משמעותית אחת. אם סמוטריץ' יציג תקציב חכם לטובת המשק הישראלי, הוא עשוי לקנות מחדש גם את עולמו הפוליטי.

עוד ב-

החגיגה נמשכת: ועדת הכספים אישרה - מיליונים הועברו למשרד ההתיישבות

לכתבה המלאה

הכותבת היא מנכ"לית פירמת הייעוץ Tefen