השבוע שעבר הסתיים כששר האוצר אביגדור ליברמן מנסה להגיע לבייס שלו באמצעות המערכת הבנקאית. הוא כינס את מנכ"לי הבנקים הגדולים וביקש/ דרש מהם להקל על העברת כסף מרוסיה (ליברמן משום מה חושב שזה מה שהבייס רוצה - להסתבך עם האמריקאים). ליברמן צבע את הדברים במחווה הומניטרית למי שמקבל קצבאות מרוסיה ונמצא בישראל, אך הסיפור היה הרבה יותר גדול. הוא ביקש/ דרש/ רמז שהוא מבקש להקל על אנשי עסקים להביא כסף לישראל ועל עולים חדשים שירצו להביא כסף לכאן וכל זה למרות הסנקציות.

המערכת האמריקאית הייתה קשוחה והבהירה לבנקים שלא תאפשר כל סטיה ממדיניות הסנקציות כשגם "טעות" תיחשב מבחינתם הפרה של הסנקציות והתגובה תהיה ניתוק מידי מה-swift ואפילו הכנסה של הבנקים לרשימת המוסדות המוחרמים.

מובן היה שהמפקח על הבנקים, יאיר אבידן, יבהיר שלא יסכים לכל הפרה של משטר הסנקציות וכך: שילוב של פרסום הדברים עם הבהרה של המפקח והבהרה/ אזהרה מפורשת של האמריקאים עשו את שלהם וליברמן שעוד ניסה בתחילת השבוע להטות את דעת הקהל לטובתו - נסוג ובבנקים הורגשה (משמעותית) הפחתת הלחץ מכיוונו עד שנעלמה כליל בהמשך השבוע.

טבע

טבע הייתה עד לפני כמה שנים ספינת הדגל של התעשיה הישראלית. חברה מצויינת שהקימה מרכזי מחקר ופיתוח של תרופות בישראל, הצליחה לנצל את הנגישות שלה למיטב המוחות וככה נולד הקופקסון שהיה תרופת המקור שלה שבצירוף עם גרסאות גנריות של תרופות קיימות עשה את ההבדל בינה לבין חברות אחרות בישראל.

טבע התמחתה ברכישה של חברות מתחרות (יותר או פחות) ותמיד הצליחה לבלוע את החברה הנרכשת ולהפיק ממנה תועלת. אז הגיעה פרשת אקטיוויס בשנת 2016 רכשה החברה את חברת התרופות הבינלאומית בעסקה של 39 מיליארד דולר. אקטיוויס הייתה אז חברה בגודל של טבע שנסחרת היום לפי שווי חברה של 10.5 מיליארד דולר.

הרבה מים עברו מאז. כמעט כל דירקטוריון החברה שאישר את רכישת אקטיוויס הלך הביתה, ארז ויגודמן המנכ"ל שהוביל את העסקה הלך הביתה וקאר שולץ הגיע לשקם את החברה.

מעבר לרכישה הכושלת שכמעט מוטטה את החברה הרי שאז פרצה לחיינו פרשת האופיואידים שבקליפת אגוז הביאה לתביעות ענק נגד חברות תרופות שפעלו בארה"ב ועודדו מכירת משככי כאבים בעלי אופי ממכר וגרמו למותם של מאות אלפי אמריקאים (המספרים מדברים על 400 אלף אמריקאים שנפטרו כתוצאה מהתמכרות לתרופות  החזקות האלה).

טבע הממוזגת עם אקטיוויס הייתה חלק מהפרשה, לפחות לפי התביעות שהוגשו נגדה וכאן היה צריך לקבל החלטה. להתפשר עם התובעים בסכומי עתק או ללכת למשפט ארוך ויקר שסופו - אלוהים יודע.

כל זה הגיע השבוע לקו הגמר. שולץ הוביל את טבע להסכמי פשרה כואבים מאוד עם מרבית התובעים, הסכמים שיעלו לטבע 4.25 מיליארד דולר. בשלב הזה לא ברור כמה מהתשלום הזה יהיה בכסף מזומן (טבע לא משופעת ממנו) וכמה מזה יבוא מאספקת תרופות בחינם למדינות שטוענות כי אוכלוסייתן נפגעה. כך או אחרת, אחרי הסכם הפשרה הזה מניית טבע טסה והסיבה היא שעננת חוסר הוודאות הוסרה מעליה. העננה הזו הייתה מסוכנת מאוד והייתה עלולה אפילו למוטט אותה - זו הייתה עננה דרמטית, לא פחות מזה. אבל זה נגמר וטבע, בתהליך ארוך וכואב יוצאת לדרך חדשה, בלי משקולות ועם עבר בעייתי - אבל זה נחלת העבר.

עידן עופר, ICL ורשות המסים

עוד דבר נפל השבוע בכלכלה הישראלית וזה הסכם הפשרה שהוביל רביב צולר בין ICL למדינה. באופן עקרוני בין החברה למדינה נסובה מחלוקת על דרך חישוב מיסוי היתר על כריית משאבי טבע, מה שמוכר יותר בשם "מס שישינסקי".

על פי ההסכם המקורי, ICL הייתה אמורה לייצר שומה עצמית לצורך מס שישינסקי, להעביר 75% מהסכום שיוצא בחישוב הזה למדינה, לחשבון מעבר ושם המדינה הייתה צריכה לבצע את החישובים שלה ולהביא את החברה להסכים לו ולהשלים את ה-25% הנותרים ולהוסיף כסף, ככל שהחישוב של המדינה שונה.

במידה ו-ICL והמדינה לא היו מסכימים בינהן על דרך חישוב חבות המס, היו נאלצים לפנות לבית המשפט המחוזי שירכיע בין שני החישובים. אם לאחר פסיקת המחוזי עדיין מי מהצדדים לא מרוצה הרי שהדרך נפתחת לערעור בבית המשפט העליון. ובינתיים הכסף שוכב בחשבון מעבר ולא ניתן לעשות איתו דבר. זה תהליך שלוקח שנים והמדינה ו-ICL מסתכנות בפסיקה של המחוזי, עובר לערעור בעליון.

כאן רביב צולר עשה מהלך מרשים למדי, לקח את העניינים לידיים והחליט להגיע לפשרה עם רשות המסים בלי שאף אחד מהצדדים מסתכן בפסק דין. היה כאן תהליך מורכב מאוד שכלל ויתור משמעותי של ICL, שמשמעותו שמהשומה העצמית ישולמו מיד 80% מחבות המס והסכום הזה יחשב חלוט. למה זה חשוב? כי ברגע שהסכום הזה הופך להיות חלוט הכסף עובר לקרן העושר של המדינה ומכאן לשימוש הציבור, בלי טריקים ובלי שטיקים.

ערן יעקב, מנהל רשות המסים היה צריך גם לקבל החלטות קשות: להגיע להסכם משמעותו שהוא קובע את מסגרת תשלומי מס שישינסקי לכל התעשיה (גם כשההסכם הוא פרטני, הרי שהוא מתווה דרך לבאים אחריו). זה אומר תקשורת לא טובה ובמישור המהותי הוא מוותר על מס עתידי, תיאורטית לפחות.

למה כן ללכת להסדר? ערן יעקב רוצה להראות לבוס, אביגדור ליברמן, שהוא גובה כסף, כאן ועכשיו (ההסכם קובע שעד לסוף השנה ישולמו 2 מיליארד שקל לרשות המסים). אבל מהותית, החלטה שהיא בגדר הסכם בין הצדדים, בלי פסיקה מחייבת עדיין מאפשרת למדינה מרחב תימרון בעתיד והיא מייצרת ודאות לכולם. כלומר ביעדי הגביה של השנה הבאה תהיה סוכריה נוספת: גבייה חלוטה של סכומים משמעותיים ממשאבי הטבע של ישראל.

עוד ב-

הבחירות הכריעו את ליברמן? בכירים בבנק זועמים, וארה"ב במסר מסוכן

לכתבה המלאה

אם כן, התקשורת עשתה את שלה, ובאחד העיתונים הכלכליים נכתב שערן יעקב קיפל את עידן עופר ובעיתון כלכלי אחר נכתב שעידן עופר קיפל את המדינה. אבל לא זה נכון וגם לא זה - כולם קיבלו ודאות. וזה בימים שוודאות היא מוצר שנמצא במחסור משמעותי.