ברוב מקומות העבודה היו מקדמים בברכה את התלונה הבאה: "יאיר! אני מנסה לצפות פה בסטוריז של אופירה אסייג על המחשב, אבל לא שומעים כלום". אבל אייס הוא לא כמו כל מקום עבודה אחר – ואני כנראה לא בדיוק יושב האופן-ספייס המצוי שיענה: "מעולה. את לא אמורה לצפות פה בסרטונים עם רמקולים". אז כמובן שהפתרון שהצעתי, כמו טכנאי המחשבים שאני לא, היה לחבר אוזניות. הרי אמרתי לכם שאני לא אגיד לשכנה לאופן-ספייס לא לצפות בסרטונים עם רמקולים – אבל אני בהחלט יכול לספר לה על ההמצאה הגאונית הזו שנמצאת אצלה בתיק, או במגירה, או צמוד לסמארטפון שבו היא מדברת, עם אוזניות, כל כמה דקות.

אבל זו היתה חלק מהבעיה: היא כבר ניסתה לחבר אוזניות. זה לא עבד. האוזניות נותרו דוממות. היא ניתקה אותן. גם הרמקולים נותרו דוממים. עברתי לעצה-בגרוש הבאה: "את בטוחה שהמחשב לא מושתק – כמו שצריך להיות, שיעול שיעול?". היא הראתה לי שלא. עוצמת השמע היתה די גבוהה, וכדי להוכיח את זה היא אפילו הגבירה אותה למקסימום – ועדיין, רק שפתיה (ופניה, וידיה, וגופה) של אופיה נעות וקולה לא יישמע.

בנקודה הזו עברתי למצב האקר מומחה שיודע לחטט במעמקי קרביו של המחשב ולפתור בהקלדה מהירה של קוד מסתורי כל בעיה – או, בעולם האמתי, לחצתי על כפתור הרמקול בתחתית המסך, כדי לבדוק אם כרטיס הקול עובד כראוי. במערכות ההפעלה האחרונות של מיקרוסופט, כשלוחצים על הרמקול הווירטואלי, יש ליד סרגל עוצמת השמע חץ (ב-Windows 10 הוא מצביע למעלה, וב-Windows 11 הצידה), שלחיצה עליו מראה מאיפה אמור לבקוע הצליל.

ובכן, התברר שבמחשב של העמיתה, שהיה מחובר למסך חיצוני רגיל בהחלט, היה כתוב שמלבד התמונה, גם הצליל אמור לבקוע מהמסך. חבל רק שהמסך לא סיפר למחשב, בשפת האותות הבינאריים שבה הם מתקשרים דרך כבל ה-HDMI, שאין לו בכלל רמקולים. אז ברשימת ההתקנים שאפשר לבחור להשמיע דרכם את הצליל בחרתי במה שכן אמור לעבוד – הרמקולים של הלפטופ שהיה מחובר למסך. הפלא ופלא – אופירה המופתעת חזרה פתאום לדבר, במקום לעשות לנו פנטומימה עם הידיים והבעות הפנים. נו, טוב – היא לא באמת הפסיקה עם הידיים וההבעות, אבל לפחות יכולנו גם לשמוע מה היא אומרת ולהבין למה היא עושה את התנועות וההבעות הנ"ל.

עוד ב-

אופירה אסייג מתפוצצת: "חבל שאני לא מעבירה פה חוקים"

לכתבה המלאה

רוצים לספר לי על תקלה מוזרה, ואולי גם למצוא לה יחד פתרון? שלחו לי הודעה בטלגרם.