"נשארים לחג" הוא סרט מלא בקסם שמצליח להיכנס ללב ולהישאר בו הרבה אחרי שהוא מסתיים. כל זה בזכות התערובת האנושית שהוא רוקח בהדרגה ככל שמתקדם ובתצוגת המשחק המשובחת שלו. מאז יציאתו של הסרט בשלהי 2023 הוא הלך וצבר תשבחות רבות ופרסים במהלך עונת הפרסים אשר תגיע לשיא בחודש הבא בטקס האוסקר – שם הוא מועמד לחמישה פסלונים בקטגוריית הנחשבות ביותר, ובצדק.

ראשית, קסמו של הסרט מתבטא במתודה של הבמאי, אלכסנדר פיין לקחת את הצופה לטיול במנעד רחב של ז'אנרים ולהיכנס לקרביים של הדמות ובתהליך שהיא עוברת. רוב הדמויות שלו תמיד מיוסרות אך המסע שלהן מלא בעונג וכאב.

בדומה לסרטים הקודמים והמאוד מוערכים שלו כדוגמת "היורשים" שעסק בגבר (קלוני) שתר אחר מאהבה של אשתו הגוססת ו"דרכים צדדים" שעסק בשני חברים שיוצאים למסע טעימות של יין שהופך למסע שכרות. כוחו של הסרט טמונים במערכת היחסים שנוצרת בו ובעיקר בתסריט המאוד מבריק שתפור למידותיהן של השחקנים שכל אחד ואחת מהם ומהן עושים עבודה למופת.

עלילת הסרט מתרחשת בשנות ה-70' בפנימייה בבוסטון שבה כל התלמידים יוצאים לחופשה ורק חסרי המזל נותרים בפנימייה היוקרתית . אחד מהם הוא אנגוס (דומינק ססה בתפקיד פריצה מצוין), נער בן 18 מחונן שסובל מחוסר בתשומת לב ושמחפש מתוקף כך למתוח גבולות באופן מתמיד.

לאחר שאמו יצאה לירח דבש והפקידה אותו בפנימייה לאורך החג, הוא מוצא את עצמו נתון למרותו של  המורה פול הונאם -  מורה מיזנטורפ,  נרגן ומריר מהסוג שאף אחד לא רוצה להיות בקרבו. הונאם הוא טיפס שכל חייו סובבים סביב תחושת החמצה תמידית והאקדמיה היא כל מה שיש לו בחיים וחופשת החג מבחינתו היא הזדמנות להעביר את הזמן ברביצה ובשתייה.

הכול נטרף ברגע לאחר שהוא מבין שעליו להשגיח על הילדים העזובים ובניהם כמובן אנגוס. בין השניים כצפוי נרקמת בהדרגה מערכת יחסים סמי הורית שלוקחת כל אחד ואחד מהם למסע אמיתי לשורש הנשמה ומתקילה אותם בין העבר להווה לעתיד שיכול להיות.

לעיסה הזו נכנסת גם מרי (דאווין ג''וי רונדלוף) אם הבית וטבחית שאיבדה את בנה וגם היא נשארה בחג. היא שחקנית אדירה מלאה בנשמה והכריזמה שלה מתפקעת לאורך הסרט בעיקר ברגעי הכאב שלה.

כוחו של הסרט מתבטא ביכולת לבנות בהדרגה את המסע המשותף של השלושה ובעיקר, כפי שנכתב לעיל בתצוגת המשחק המאוד מדויקת ומובחנת של כל אחד ואחת מהשחקנים שנראה כי הליהוק של כל אחד מהם נעשה בשלמותו.

כל אחד מהם נושא איתו כאב מהעבר שמאפיל על ההווה ושמצליח לקבל ביטוי בצורה שמהתלת בין רגעים קומיים לטרגיים ולהעביר מסר שיציאה מאזור הנוחות היא אולי לא הדבר הכי נעים ונח אבל היא תמיד מצליחה להביא אתה שינוי מבורך. גם הצילום של הסרט שצולם ע"י איגי בריילד ("מים עמוקים", "ברוז'") מצליח להעביר במדויק את האוירה של שנות ה-70.

עוד ב-

ביקורת קולנוע: "מסכנים שכאלה" הוא סרט ביזארי ומופרע

לכתבה המלאה

יש לא מעט סרטים שהסרט מרפרר להם ביניהם "סיכון מחושב" אך לי דווקא הסרט הזכיר את "הגרינ'ץ" שמתרחש גם הוא בחג המולד ובמרכזו דמותו הנרגנת של היצור שמשתנה לאחר מפגש עם ילדה שמשנה את חייו.  באופן כללי, הסרט קלאסי לתקופת חג המולד אך לקטלג אותו ככזה יהיה לעשות לו עוול משום שמדור ללא ספק בסרט איכות ובקלאסיקה של ממש.