הרבה ציפיות נתלו סביב Longlegs. הוא מגיע לבתי הקולנוע כשמאחוריו (נכון לכתיבת שורות אלה) ציון 100 ב-Rotten Tomatoes, הביקורות וההילה סביבו מכתירות אותו כסרט האימה המפחיד של העשור והגדילו לעשות מי שהשוו אותו ל"שתיקת הכבשים". בהקשר הזה, יש לומר שהשוואה ל"שתיקת הכבשים" מוגזמת קמעה. נכון, האלמנטים הזהים וקווי ההשראה נוכחים לאורך הסרט, ועדיין, קשה לחשוב שיש מי שמאמין לאחר הצפייה בסרט שהוא מצליח להתחקות ל"שתיקת הכבשים" שגם היום, 34 שנים אחרי צאתו, ממוקם בפסגת סרטי האימה האפקטיביים והמפחידים של כל הזמנים כשבאמתחתו חמישה אוסקרים.

Longlegs הוא אכן סרט אימה מבהיל ואפקטיבי שמצליח לשמור על מתח ועניין לאורכו. ניקולס קייג' מגלם את אחת הדמויות הכי מבעיתות שנראו על המסך והוא לחלוטין הכוכב האמיתי של הסרט. תצוגת המשחק שלו היא בין הטובות בקריירה שלו ובקלות נכנסת לפנתיאון. הסרט מצליח לשזור באופן משכנע רעיונות ומוטיבים ומעניינים של הצדדים האפלים של הנצרות, יחסי אם ובת, מחירים אישים ובעיקר מציג לאורכו את מוסד המשפחה בדימוי כל-כך שטני.

העלילה עוסקת ב-לי, סוכנת FBI צעירה (מייקה מונרו שעושה עבודה טובה על אף שמרבית הסרט היא מחזיקה הבעה אחת) שמאחוריה ילדות לא קלה ויחסים מורכבים עם אמה (אלישיה ויט, "אגדה עירונית"). ברובו של הסרט, שמחולק לשלושה חלקים, לא נחשפת דמותה של האם ויש סיבה לכך. היעלמותה מהמסך לאורך הסרט מעלה כל מיני ספקולציות והערכות לגבי זהותה האמיתית כפי שמתבהר בהמשך. הקשר בין השתיים נוכח ונבנה לאורך כל הסרט בהדרגה ומטרתו לבסס את הנרטיב המרכזי.

לי נקראת למספר זירות רצח איומות שבהן הרוצח, Longlegs, משאיר סימנים שממוענים עבורה. הרוצח גם מתחקה אחריה לאורך הסרט באופן אקטיבי ושותל לה כל מיני רמזים וצפנים. אל לי מתלווה גם הסוכן קרטר (בלייר אנדרווד), שמוביל את החקירה. וכשהיא מבינה שיש מוטיבים חוזרים בכל זירה ופעולות הרצח בוצעו באופן משונה למדי - היא מבינה שהפרשה סבוכה הרבה יותר ממה שנדמה. לאט לאט, בהדרגה, היא פורמת את כל הקשרים שמגיעים, בסופו של דבר, למקום שהיא מכירה הכי טוב.

יצירותיו של פרקינס לאורך השנים אינן אחידות ברמתן, אך המוטיבים שלו זהים דיים. הוא מרבה לעסוק בנושאים של נצרות, יחסי משפחה ועבר שרודף. אחרי החרפה הקודמת שלו בדמות "הנזל וגרטל" הוא מצליח לחזור לעניינים ולהציג את אחת מיצירות האימה הטובות שלו שסביר להניח גם תצליח בקופות. גם הצילום הקודר של הסרט והשימוש בדציבלים גבוהים ומבהילים ברגעי התבהלה שלו, כמו גם ההבעות והניואנסים של השחקנים מעצימים את האפקטיביות של הסרט. הסרט כולו מצולם באווירת מסתורין, בחורף וזה כשלעצמו מצליח להעביר את תחושת החרדה והקלסטרופוביה לאורכו.

מבין כל שאר סרטי האימה שיצאו בשנים האחרונות "לונגלגס" מצליח לחלוטין לבלוט לטובה. הוא לא ארוך מדי, לא פילוסופי מדי, ומנגד הוא כן מצליח להעביר כמה וכמה רעיונות טובים ומקוריים באופן משכנע. נקודת החולשה שלו היא דווקא ברגעים היותר צפויים שכל מי שראה בחייו סרט או שניים יבין לקראת אמצע הסרט לאן העלילה מתקדמת. עם זאת, הוא מבהיל, אפקטיבי ומהנה וכל מי שחובב אימה יקבל כאן את מבוקשו.

עוד ב-

"פרשה משפחתית" בנטפליקס: מצליחה להותיר חותם חיובי לאחר הצפייה בו

לכתבה המלאה