בשבוע שעבר פרסם בנק ישראל את דוח היציבות הפיננסית של המערכת הבנקאית לשנת 2024. אם לסכם בקצרה – מצבם של הבנקים מעולם לא היה טוב יותר. מצבו של הציבור הישראלי קצת פחות מזהיר.

התלות של הישראלים באשראי עולה משנה לשנה - היקף ההלוואות הצרכניות (הלוואה בקליק, הלוואה ברגע) טיפס בשנה שעברה לשיא חדש של 232 מיליארד שקל (!) ומשק בית ממוצע מקדיש כמעט מחצית מהכנסותיו (43%) להחזרי הלוואות. מחירי הדירות ממשיכים לעלות ו-40% מנוטלי המשכנתאות החדשות נמצאים בסיכון גבוה ועלולים לאבד את הבית. גם החוב של המגזר העסקי גדל בחצי השנה האחרונה ביותר מ-60 מיליארד שקל, וההוצאות על ריבית תופסות חלק ניכר מהרווח התפעולי שלו (בפרט בענף הבניה).

דואגים שכל זה עלול להוביל לפגיעה במערכת הבנקאית? הסירו דאגה מלבכם – הרווחיות של הבנקים שוברת שיאים - גם בזמן המלחמה הקשה בתולדות ישראל הבנקים הישראליים מרוויחים יותר ממרבית הבנקים ב-OECD, והרווחיות שלהם ממשיכה לעלות (הרווחים של חמשת הבנקים הגדולים לשנת 2024 צפויים לעמוד על כ-30 מיליארד שקל, גידול של 15% משנת 2023). במקביל, ההפסדים על חובות אבודים מצטמצמים - הבנקים מצליחים לגבות 99.3% מההלוואות שהם מחלקים לציבור - והוצאות התפעול ממשיכות לרדת, ככל הנראה עקב סגירת סניפים, צמצום כח אדם ומעבר להעסקה דרך חברות קבלן.
וכלשון הדו"ח: "המערכת הבנקאית מפגינה שיעור רווחיות גבוה שמקורו הן בעלייה בשיעור ההכנסות והן בירידה בשיעור ההוצאות ... על רקע הרווחיות הגדילו הבנקים את שיעורי ההון וכריות הספיגה מה שתורם ליציבותם". בקיצור – בנק ישראל מרוצה. הבנקים יציבים. אפשר לישון בשקט. אז זהו – שלא!

הרווחיות הגבוהה של הבנקים לא מגיעה בחלל ריק. היא קורית בשנה שבה כל משק בית שלישי בישראל מתמודד עם חובות, 60,000 עסקים קרסו (50% יותר מבשנה רגילה), ועשרות אלפים עלולים לאבד את הבית. היות שעיקר הרווחים של הבנקים מגיעים מהריבית שאנחנו משלמים להם (ההכנסות על ריבית הכפילו את עצמן בחמש השנים האחרונות - מ-33 מיליארד ₪ ב-2019 ל-61 מיליארד ב-2023) – נראה שלציבור בהחלט יש זכות להתרעם. אבל הזעם הציבורי פה הוא לא הענין, גם ככה הציבור הישראלי עייף ומותש מכדי לכעוס בגלל מילואים, מלחמה, חטופים, ועוד אלף סיבות אחרות.

מה שהדו"ח החשוב של בנק ישראל מפספס זה שחוסר היציבות הכלכלית של הציבור הרחב עלולה להביא בסופו של דבר לקריסה של החברה הישראלית ושל האמון הרופף ממילא במערכת הבנקאית. בנק ישראל חייב להחליף דיסקט ולהבין שלצד תפקידו החשוב בשמירה על יציבות הבנקים, יש לו תפקיד לא פחות חשוב בהגנה על לקוחות הבנקים ובשמירה על זכויותיהם. בסופו של דבר, הבנקים ניזונים מהציבור, ואם הציבור כורע תחת נטל החובות – אז מה עוזרת לנו מערכת בנקאית יציבה? את מי בדיוק היא משרתת?

בהקשר הזה, מקומם במיוחד בעיניי הפרק האחרון של הדו"ח, שמתייחס לשיעור ההחזרים הנמוך בהליכי חדלות פרעון. הדו"ח מציין שהחוק החדש (מ-2019) מקל על אנשים בחוב, מתמרץ אותם ללכת להליכי חדלות פרעון (פשיטת רגל) ובכך פוגע בשיעורי הגבייה של חובות אבודים מערכת הבנקאית. מחברי הדו"ח צודקים אמנם בכך שאכן יש ירידה בשיעורי הגבייה, אבל הם טועים לחלוטין בניתוח הסיבות לכך, שוב – בגלל ראייה שטוחה וחד צדדית ששמה את יציבות המערכת הבנקאית לפני כל אינטרס אחר.   

הטענה לפיה החוק החדש מקל על חייבים היא טענה שגויה מהיסוד, ומנותקת מהמציאות. אני מלווה אנשים בהליכי חדלות פרעון כבר 20 שנה, ומאז שהחוק החדש נכנס ההליך נהיה הרבה יותר תובעני וקשה. התשלומים החודשיים גבוהים ולא מותאמים ליכולות של משק הבית, ההליך מתארך שלא לצורך ומייאש אנשים, ורק 30% מחדלי הפרעון מצליחים לעמוד בדרישות התובעניות של ההליך, לקבל את ההפטר המיוחל ולפתוח דף חדש, ללא חובות. היתר ממשיכים להתבוסס בחובות עוד שנים ארוכות, כאשר הזמן הממוצע לסגירת תיק הוצאה לפועל עומד על 13 שנים!

גם הטענה לפיה ההקלות בחוק החדש מעודדות אנשים ללכת להליכי חדלות פרעון שגויה לחלוטין. הסיבה לגידול העצום בהיקף תיקי חדלות הפרעון (מעל 20 אלף תיקים חדשים בשנת 2024 לעומת כ-1600 תיקים בלבד בשנת 2007) קשור באופן מובהק לעלייה החדה בהיקפי האשראי הצרכני בשנים אלו, ומן הסתם – ככל שיש יותר אשראי יש גם יותר כשל-אשראי. אדרבה, רוב האנשים שאנחנו פוגשים מתחילים הליכי חדלות פרעון מאוחר מדי, אחרי שכבר עשו כל טעות אפשרית בדרך - משכו את הפנסיה, משכנו את הבית או סיבכו אנשים נוספים בערבויות מיותרות.

במקום לבקש להכביד את הנטל על אנשים בחוב, ולנסות "להוציא" מהם כספים שהם לא מסוגלים לשלם, בנק ישראל צריך לנצל את סמכויותיו מול המערכת הבנקאית, לדאוג לצמצום היקפי האשראי הצרכני ה"רעיל" (או במילים פשוטות - לוודא שהבנקים לא מעמידים הלוואות למי שלא מסוגל לפרוע אותן), להטיל אחריות על בנקים שמביאים לקוחות לקריסה, ולדרוש מהבנקים להשקיע משאבים ניכרים בשיקום כלכלי של משפחות ועסקים שהגיעו לקריסה בשל צריכה לא אחראית של אשראי, בדומה לרגולציה הקיימת על מפעלים מזהמים או על חברות הסיגריות. 

בסופו של דבר, המערכת הבנקאית היא מחוללת השינוי האפקטיבית ביותר בכל הנוגע לקריסה כלכלית של משקי בית ועסקים קטנים, והיא גם "המונע הזול" של קריסות כלכליות. המערכת הבנקאית הוכיחה שהיא מצליחה לשמור על יציבות ועל רווחיות גבוהה גם בתנאי חוסר הודאות של השנים האחרונות. עכשיו בנק ישראל צריך לוודא שגם הלקוחות שומרים על יציבות ולא מגיעים לקריסה, כי לציבור, בניגוד לבנקים, אין רזרבות הון וכריות ספיגה, וכשמשק בית או עסק מגיע לקריסה כלכלית – את המחיר על כך משלם התא המשפחתי כולו.

עוד ב-

הבנקים בישראל נחשפים: איפה השירות הכי פחות טוב בישראל?

לכתבה המלאה

עו"ד תומר רבינוביץ' מייצג אנשים בהליכי חדלות פרעון, מייסד ומנכ"ל ארגון "דף חדש" המתמחה בשיקום כלכלי של אנשים בחובות.