יש לי חבר טוב שתמיד מספר לי בגאווה שהוא משלם סכום נמוך מאוד לחברת התקשורת אליה הוא מנוי. כשאני מציין שבד״כ כל ההטבות שהוא מקבל הם לתקופה מוגבלת הוא מוסיף שהוא דואג להתקשר אליהם תמיד לקראת הסתיימותן, למה? 'כי הוא לא פראייר' (ציטוט מהמקור).

אנחנו הישראלים לא אוהבים לצאת פראיירים, מרביתנו מנסים להוזיל עלויות, החל מהשווקים במזרח או בסיני בטיולים אחרי הצבא (זוכרים את המו״מ עם המחשבון?) ועד קבוצות רכישה ומועדוני לקוחות. אבל באופן מוזר ולא הגיוני, דווקא מול המערכת הפיננסית שמרוויחה מאיתנו אלפי שקלים בשנה (!) מרביתנו נוטים לטמון את הראש בחול.

למה אתם שואלים? כי עולם הבנקאות הישראלי הוא עולם מאד מסורתי ומיושן, שלא נכנס אליו בנק חדש כבר שנים. מאז הקמתם של הבנקים הגדולים לפני עשרות שנים, המערכת הבנקאית בישראל נותרה כמעט ללא שינוי. המבנה המסורבל, הבירוקרטיה המסובכת והמחסור בתחרות גרמו לסטגנציה ולשירותים שמרניים.

ואיך זה משפיע עלינו? הצרכנים? אנחנו שבויים במערכת שבה, עד ממש לאחרונה, בכלל לא ידענו כמה אנחנו משלמים עליה ואם אין לנו מיליוני שקלים בבנק, אף אחד גם לא באמת מתייחס אלינו או נותן לנו שירות.

כשאנחנו שואלים את עצמנו מה לעשות עם כסף פנוי שחסכנו או מענק מילואים ואם לבחור פיקדון בריבית קבועה או משתנה, כשאנחנו חושבים איך לצאת מהמינוס או איפה להשקיע, אנחנו מתייעצים עם חברים או נעזרים בקבוצות פייסבוק כדי לקבל הכוונה בעולם הפיננסי הסבוך. לרובנו בכלל אין מושג שכל פעם שאנחנו טסים לחו"ל עם הכרטיס של הבנק אנחנו משאירים, לצד השופינג בחו"ל עוד 900 שקל עמלות לבנק רק על המרות מט"ח בגלל רכישות שעשינו בכרטיס. 

בינואר האחרון החלו לקוחות הבנקים לקבל לראשונה הודעת סמס המעדכנת אותם על בסיס חודשי כמה עמלות שילמו לבנק בחודש החולף והחל מיוני האחרון הלקוחות גם מעודכנים על סך הריביות ששילמו. לקוחות שהיו בטוחים שהם לא משלמים שקל לבנק מגלים לראשונה שבנק לא גובה רק עמלות שורה אלא שהם משלמים על מט"ח, על מסחר, על ערבויות וסכומים אלה מגיעים לעשרות ולעיתים מאות שקלים בכל חודש.

והאמת? הצרכן הישראלי אולי לא אוהב לצאת "פראייר" אבל הוא בהחלט מוכן ואפילו נהנה לשלם לשירותים ומוצרים שנותנים לו ערך. כי הזמן שלנו יקר לנו וכשיש נותני שירות שחוסכים לנו זמן כמו וולט או מאפשרים לנו ליהנות ממוסיקה ללא פרסומות, או נותנים לנו מוצר מצוין ואיכותי כמו אפל, שווה לנו לשלם.

אבל בבנקים המסורתיים, אנחנו מגלים מהר את כללי המשחק – רק אם אנחנו בעלי הון, אנחנו מקבלים מענה מהיר ושירות מעולה ומתקשרים אלינו לעדכן שהפיקדון נפרע ואולי שווה לחדש. רק אם יש לנו סכומי כסף גבוהים ורק אם התקשרנו והתמקחנו אנחנו מקבלים נגישות לריביות טובות ועמלות נמוכות.

אלא שגם זה משתנה, בזכות טכנולוגיה שמאפשרת להנגיש שירותי בנקאות פרטית לכולם, להעניק ריבית מעולה לכל הלקוחות ללא קשר לכמה כסף הם שמים בצד לחיסכון ולהעניק שירות פרואקטיבי שעוזר ללקוחות להתנהל בעולם הפיננסי הסבוך. כלים של בינה מלאכותית, מודלי שפה ולמידת מכונה, כניסה לתוקף של רפורמות פורצות דרך כמו בנקאות פתוחה, מאפשרות לשחקנים חדשים להעניק שירותים חכמים ומותאמים אישית, ודוחפים את כל המערכת להתעורר ולהתחיל, בפער הראשונה מזה עשורים רבים, לעבוד עבור הלקוחות ולא להיפך.  

עם זאת, המהפכה עודנה בראשיתה. על מנת שתושלם, על כלל השחקנים בענף לאמץ את עקרונות השקיפות והנגישות, ולהציב את טובת הלקוח בראש סדר העדיפויות. רק כך נוכל להבטיח שמהערכת הבנקאית תשרת את האינטרסים של הציבור כולו. ועד אז, תבדקו כמה אתם משלמים ותחפשו חלופות - שלא תצאו פראיירים.

עוד ב-

יאיר אבידן: "התקציב לא שוויוני, מהווה נטל ויש צורך מיידי בהגדלתו"

לכתבה המלאה

הכותב: אריק צ'יקוטאי, משנה למנכ"ל בנק ONE ZERO וראש החטיבה הקמעונאית