צבי זמיר, מי שהיה בכיר במערכת הביטחון הישראלית ואיש עסקים ישראלי, שכיהן כאלוף פיקוד הדרום בשנים 1962–1965 וכראש המוסד בשנים 1968–1974, בזמן מלחמת יום כיפור ובהמשך מנכ"ל בתי זיקוק לנפט בשנים 1976–1990, נפטר הבוקר (שלישי) בגיל 98.

בשנת 1942 זמיר התגייס לפלמ"ח ובשנת 1944 השתתף בקורס מפקדי מחלקות, יחד עם עוזי נרקיס וחיים בר-לב. ב-1946 נאסר על ידי המשטרה הבריטית במהלך פעילות של הפלמ"ח בהעפלה מסוריה, והוחזק במחנה המעצר בלטרון לעשרה חודשים. בתחילת מלחמת העצמאות הקים את הגדוד השישי של הפלמ"ח, שהיה אחראי על אבטחת השיירות לירושלים, ופיקד עליו.

ב-1 בספטמבר 1968 החליף זמיר את מאיר עמית כראש "המוסד", ושימש בתפקיד זה עד 1 בספטמבר 1974. אירועים עיקריים שהמוסד היה מעורב בהם והתרחשו במהלך שירותו של זמיר הם: טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, ב-5–6 בספטמבר 1972: זמיר נכח במקום בעת הטבח, לאחר שיצא לשם בניסיון לסייע לגרמנים בהתמודדות עם המחבלים, תחילתו של מבצע זעם האל לחיסולם של ראשי ארגון הטרור ספטמבר השחור, שהיו אחראים לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ולכידת לוחם "המוסד" ברוך מזרחי בתימן והמאמצים לשחרורו.

בסוף שנת 1974 התמנה זמיר ליו"ר מועצת המנהלים של סולל בונה. בינואר 1975 קיבל לידיו את סמכויות מנכ"ל "סולל בונה", לאחר שהמנכ"ל, צבי רכטר, יצא לחופשה בעקבות העלאת חשדות נגדו. באוגוסט 1975 ביקש להשתחרר מתפקיד המנכ"ל, בינואר 1976 התפטר מתפקיד יו"ר מועצת המנהלים של "סולל בונה" תוך שהוא משמיע דברי ביקורת חריפים על סדרי המינהל במשק ההסתדרותי ועל כפיפות של החברות ההסתדרותיות לבנק הפועלים.

עוד ב-

ראש המוסד לשעבר מפתיע: "הוחלט לא לחסל ראשי חמאס בקטאר"

לכתבה המלאה

בשנים 1976–1990 שימש זמיר מנכ"ל בתי זיקוק לנפט. בנוסף מונה במרץ 1977 ליו"ר מועצת המנהלים של המכון למחקרי נפט וגיאופיזיקה. בשנים 1991–2000 היה יו"ר המכון הישראלי לנפט ואנרגיה, כמו כן שימש כדירקטור במספר חברות פרטיות וציבוריות. זמיר התגורר בתל אביב, היה נשוי לרינה (לבית סדובסקי), אותה הכיר בעת שירותם בפלמ"ח, עד למותה ב-2019, ואב לשלושה.