בשלושת העשורים האחרונים מדינת ישראל הזדכתה דה פקטו על הצפון והדרום של מדינת ישראל. הריבון התכנס סביב כביש 1 ואחריו המבול. זה התחיל בממשלת רבין שהחליט לתת לחברו שמעון אלפסי, שלמרות שנחשב לאחד מראשי הערים הטובים בתולדות המדינה,ְ למקום של חמש עשרה אלף תושבים, אזור פיתוח א׳.

זה משך המון חברות ליקנעם. אך חברות אלה לא הגיעו משבדיה ואף לא מתל אביב, הן הגיעו בעיקר מחיפה וחילקה את השלל המדולל של המטרופולין לסך חלקים אף קטנים יותר. זה המשיך בהקמת בית המשפט הכלכלי ברמלה (פריפריה חברתית אך עמוסת מקומות תעסוקה במטרופולין. בארה״ב זה בדלוור ולא בניו יורק) במקום בצפון או בדרום, כינון תמידי של גלי צה״ל ורשות השידור במרכז (זה של המדינה כולה), הקמת הבורסה לניירות ערך החדשה בתל אביב ולצידה כל הפעילות הבנקאית (באיטליה  זה בטורינו לא ברומא או מילאנו) ואף הגדילו והפריטו את בזק, שההחלטה הפרטית הראשונה שלה הייתה קיפול כל ההנהלות האזוריות מהצפון והדרום.

רוצה לאמר, כל עובד צעיר שרואה אופק הנהלה בחברה, אורז את משפחתו למרכז. יש עוד המון דוגמאות, למשל, מצאו גז טבעי מחול חופי עכו כאשרהפקולטה היחידה דאז ללימודי הגז מוקמה בחיפה. אז ריבון נורמלי, היה אומר להם להקים את המטההמעסיק מאות עובדים, שם בצפון, אך איפה הוא הוקם בנס הרפואי שנקרא מדינת ישראל? בהרצליה. 

אם אתר ICE היה מקציב לי עוד 20 אלף מילה לטור זה הייתי מצליח למלא בעוד דוגמאות שהיו ממחישות איך האתוס של מדינת ישראל, קרי ביזור אמצעי ייצור, הוחלף עם השנים מבניית המדינה מהגבולות פנימה, לבנייה אחת במרכז. חוץ מעיר המדינה סינגפור, צפון קוריאה וקובה, לא שמעתי עלמדינה שמבססת את האיתנות הכלכלית שלה על מרכז אחד. 

ואיך זה מתקשר למסיבות המשוגעות, לצד הבילבורדים, החסויות ופרסומות המפורסמים של חברות ההייטק בשנה האחרונה?

פשוט. 

מכיוון שמדינת ישראל היא פוקס מהלך, הפריפריה הפסיקה לייצר את הטאלנטים באותם המספרים שהיינורגילים להם בקום המדינה והאחריות ההישרדותית עברה לנס אחר. נס ההיי טק. 

תבינו, היום התחרות כבר לא מתחילה באינטל ונגמרת ברפאל. היום כל סטארט-אפ רגיל בברלין, טוקיוואף טביליסי, יכול להביא בסיטונות טאלנטים ישראלים. זה בכל סוגי הטק, הרפואה והאקדמיה. בנוסף, המדינה עושה הכל כדי להקשות על התעשייה המניבה הזאת, מאי הכרה בפעילות הילדים כהוצאה מוכרת(אם לא היו צריכים לעבוד 24/7 לא היו חייבים שירותים חיצוניים לילדים), דרך אי מתן רישיון עבודה לזריםשאינם יהודים (תזכרו את זה שאתם מתבכיינים שהעיפו אתכם מנוקסוויל, טנסי היישר חזרה לפתח תקווה כשיתפסו אתכם מוכרים מוצרי ים המלח בקניון) ועד להפקרות התחזקות השקל אשר פוגעת אנושותבייצוא (כל מה שזה נותן לנו זה דילול תיירים וקניה זולה באול סיינטס, לונדון). 

על כך, חברות הטק לקחו את גורלן לידן. לא רוצות שההסתדרות תדאג לעובדים כיוון שהם מבינים שהעובדים הם הנכס האסטרטגי האמיתי. זה לא שמי מחברות הטק שעורכת את המסיבה הנוצצת ביותראו את הפרסום הגרנדיוזי ביותר היא החברה הכי טובה, אבל כן, לרוב בחברות אלה גם נמצא את הרווחה הגבוהה ביותר בהשקעה לעובד. מדובר גם בכסף פרטי (מדינת הברי סחרוף אדם לצד עומר אדם במסיבתוועד עובדי הבנקים, הנמל וחברת חשמל). לפחות כאן, לא האזרחים משלמים על התענוג. 

הייתי מצפה מכל המקטרגים שהישגם המרכזי בחיים של חלק מהם אשר זיהיתי, הוא פאנץ׳ בפייסבוק, שישילו נעליהם מרגליהם כשהם מדברים על הפלא התנ״כי כמעט, הנקרא הטק הישראלי. כל מסיבהמפציצה מפרנסת מאות משפחות ספקים פוסט קורוניים ופוסט טראומטיים. אבל מכיוון שזה לא יקרה, אסיים בכך,

תמשיכו לפרנס, לעשות ולהצליח.  אמן, בעזרת האלגוריתם. 

הכותב עידו מינקובסקי הוא הבעלים של משרד יחסי הציבור "מינקובסקי מדיה, אסטרטגיה ויחסי ציבור"