החיים של ליאור דיין לא היו קלים. עם אבא שהיה לאחד היוצרים הגדולים בקולנוע הישראלי, אסי דיין ושושלת מפוארת שכללה רמטכ"ל ואנשי תרבות, הבן הצעיר התקשה לפלס את דרכו כשגם הוא עצמו התמכר לסמים. אבל היום (ראשון) יש לו הרבה סיבות להיות גאה בעצמו.

דיין העלה לאינסטגרם שלו פוסט בו כתב: "לפני שנתיים בדיוק יצאתי מהגיהינום וחזרתי לנשום. לקח לי זמן להסדיר את הנשימה ואני עדיין מתנשף מדי פעם אבל נושם. שנה ביליתי בגיהינום במהלכו הצלחתי להחריב את כל מה שבניתי. זה היה מסע הרס עצמי שנמדד בגרמים ובשורות".

עוד כתב: "האמת שכבר הייתי נרקומן מצטיין כשהייתי צעיר יותר, ילד הפלא של בתי המרקחת בגוש דן והדארלינג של הדילרים, עד שברגע האחרון, שנייה לפני שהפכתי לארון קבורה, אימא שלי שלפה אותי ממחוזות ההרס העצמי ושמה אותי במכון גמילה אמריקאי שעשה ממני בן-אדם. מאותו היום בו נכנסתי למכון הגמילה ועד כמעט עשור אחר-כך נשארתי נקי. ניקיון טוטאלי. אפילו לא אלכוהול".

עוד המשיך: "ואז, ביום אחד, שכחתי כמה חם בגיהינום ואיך שהחום שם צולה אותך וחזרתי להשתמש. מהר מאוד ההרס התחיל ואני מצאתי את עצמי מגלם בגמלוניות את עצמי בעלילת הסרט שנקרא: החיים שלי. הקהל לא הגיע, הסרט כשל. ניסיתי להיות אבא ובעל ובן זוג אבל בתוך עננת הכדורים והסמים לא הצלחתי להיות שום דבר חוץ מעוד נרקומן שנע בין מנה למנה, בין כדור לכדור. כשלתי בכל התפקידים כישלון מפואר בלי שיהיו לי חלומות במגירה. אין לך לא חלומות ולא מגירות כשאתה עבד בממלכת הג׳אנק וכל חייך העלובים מתנקזים לשרשרת כישלונות בלתי נגמרת שהולכת וגדלה מיום ליום".

כמו כן ציין: "בזמן שכל זה קרה גם סבתי- שהייתה השריד האחרון למשהו משפחתי בחיי- נפטרה ונקברה ליד אבא שלי בבית העלמין של נהלל ואני הסתכלתי על המצבות של שניהם, אחת ליד השנייה, וידעתי באותו הרגע שהבדידות הפכה ברגע זה למצב הצבירה הרשמי שלי. אומרים שכשאתה מת אתה מאבד 21 גרם ממשקל גופך, שזו הנשמה שלך שיוצאת מהגוף, 21 גרם שוקלת הנשמה. ובכן, רק רגשות האשם שלי הם 50 גרם לפחות והנשמה שלי יצאה לי מהגוף מהכדור והשורה הראשונים".

עוד ב-

ליאור דיין משפיל את עינב בובליל: "מטומטמת, למה העלית?"

לכתבה המלאה

לסיום כתבה: "השנתיים האחרונות היו מהטובות והמחזקות בחיי. הצלחתי להשיג איזשהו שקט שתמיד חיפשתי, הצלחתי להפנים שהחיים הם מסע והעיקר הוא להמשיך להתקדם ולעולם לא לעצור במקום, בניתי בשנתיים האלו דברים רבים שהרסתי במו ידיי ובעיקר הייתי אני בשנתיים האלו, על כל הטוב והרע שבזה. וחזרתי לנשום. מאז אותו יום לפני שנתיים בדיוק בו נכנסתי בשערי מכון גמילה בבאר שבע שעשה בי החייאה, אני נושם"