מערכת כיפת ברזל שפותחה על ידי רפאל, היא אולי החשובה ביותר מבין מערכות ההגנה הישראליות. במהלך המלחמות והמבצעים אליהן נכנסה ישראל בשנים האחרונות כולל מלחמת חרבות ברזל, היא הצילה חייהם של רבים. למעשה מספר האזרחים הגבוה שנהרגו במלחמת לבנון השנייה היוו את הטריגר להכנסתה למבצעית כמה שיותר מהר.

תחילת פיתוח המערכת הייתה אי שם בשנת 2005 כאשר תא"ל ד"ר דני גולד החליט על תוכנית כיפת ברזל שתכלול מחקר מערכת והדגמת יכולת יירוט, שנה לאחר מכן בזמן מלחמת לבנון השנייה בה מספר האבדות בקרב תושבי ישראל היה גבוה החליט שר הביטחון כי כיפת ברזל הוא הפרויקט הכי חשוב וזירז את פיתוחו. שלושה חודשים לאחר מכן הוא החליט כי מענה לרקטות קצרות הטווח הוא הכרחי ואישר כי נדרש עבורו תקציב חיצוני.

בשנת 2007 אושר פיתוחה של כיפת ברזל על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט, הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שר הביטחון אהוד ברק, היא אושרה גם על ידי ועדת השרים בכנסת והוחלט לצייד בה את צה"ל. בשנת 2011 הושלם הניסוי האחרון לפני הפיכתה למבצעית והיא נכנסה לשימוש במהלך מבצע עמוד ענן בנובמבר 2012.

כיפת ברזל אמנם פותחה בישראל ובהשקעה של הממשלה, אולם בהמשך הושלם בהשקעה אמריקאית בסכום של 900 מיליון שקלים שהסכים ממשל אובמה לתת לישראל למספר שנים קדימה ונמצאת כיום בשימוש של 11 מדינות: ישראל, דרום קוריאה, הודו, אזרבייג'אן, בריטניה, קנדה, פינלנד, צ'כיה, קפריסין והונגריה.

במקור הייתה אמורה לשמש כמערכת נגד רקטות קצרות בעיקר רקטות הקסאם שהיו בידי ארגוני הטרור ברצועת עזה ולכן נקראה בהתחלה "אנטי-קסאם" אך בהמשך שונה שמה ל"כיפת ברזל" עקב שינויים ושדרוגים שעברה המערכת גם נגד רקטות ארוכות יותר. לאחרונה פורסם כי כל טיל שמשוגר לעבר מטרה עוינת עולה למדינה 70,000 דולר.

עוד ב-

מאיש ליכוד לאנטי נתניהו: 5 דברים שלא ידעתם על בן כספית

לכתבה המלאה

לצד כל היתרונות למערכת גם מספר חסרונות, כמו חוסר יירוט של מטרות קצרות טווח כמו פצמרים או טילים נגד טנקים, בנוסף לעלות אחזקה גבוהה ואי דיוק ביירוטים במקרה של מטחים גדולים כמו שהיה במתקפת הפתע על הדרום שהחלה את מלחמת חרבות ברזל ב-7.10. אולם לדעת רבים בלעדיה חיי אזרחים רבים לא היו ניצלים.