ערן זהבי הוא אחד הכוכבים הגדולים ביותר שיש לכדורגל הישראלי להציע. למרות זאת, לא הכל חלק ולא הכל ורוד בחיים של כוכב מכבי תל אביב בכדורגל, שרק לאחרונה הודיע כי לא ישחק יותר בנבחרת ישראל אחרי שלא הגיע לפשרה עם יוסי בניון בנוגע לבקשה שלו לקבל חדש לבד לפני משחקי החוץ של הנבחרת.

בשיחה עם הפודקאסט "מאחורי הקרעים" עם נמרוד מאהלר ויותם פרי סיפק כוכב מכבי תל אביב הצצה נדירה לתקופה הקשה שעברה עליו בעקבות הפציעה בתחילת העונה וסיפר מדוע הוא מתעקש על שגרה כ"כ מדויקת.

"אני אוהב חופש, אני לא אוהב חופש מאימונים", סיפר זהבי, "כשאני לא מתאמן, מתחילים לי כאבים הזויים. אני מפחד מה יהיה אחרי הקריירה. אני חייב לעשות משהו, אם לא אני מרגיש בראש שאני אפילו משמין. כשכולם בחופש, אני רוצה לתת אקסטרה ולשפר דברים שאני לא עובד עליהם ביומיום. יש לי פחד לא להיות מספיק טוב, לא לעמוד בציפיות. הצבתי איזשהו רף ציפיות וסטנדרטים מאוד גבוהים ואני צריך לעמוד בזה".

"אני צריך לדחוף את עצמי כל הזמן, אסור לי להרגיש עצלן לרגע. אני כל הזמן צריך להרגיש שאני עושה יותר מכולם. אני חייב להיות בין הראשונים ב-GPS, אם לא, אני משתגע. בראש שלי אני חושב שלא אהיה מספיק טוב ולא אהיה רלוונטי. בסוף אני שחקן של עבודה קשה, אני לא מסי. אני לא עושה דריבל ונותן גולים. שחקנים מסתכלים עליך ולוקחים דוגמא. אתה לא יכול להוריד את הרגל מהגז לשניה. אם אתה תוריד, חמישה שחקנים אחריך יורידו. יש לך אחריות".

על המשחק נגד מכבי ת"א במדי פ.ס.וו סיפר: "אחד הדברים הטובים שקרו לי בפ.ס.וו זה המשחקים נגד מכבי ת"א. הגעתי לאיינדהובן מסין. הם לא הבינו את גודל המודעות אליי בישראל לעומת מה שהם רואים בהולנד. נחתנו בנמל התעופה וזה היה פסיכי. כמו גצה בגרמניה, ככה זה היה. הם היו בהלם. זה יצר לי מעמד מסוים. מריו הבין אותי בהרבה דברים כי הוא חווה את זה. היה לנו הרבה נושאים משותפים שהיינו יכולים לדבר אחד עם השני. שיחקנו עם ילדים, שהיום הם כוכבים".

על הפציעה לפני החתימה במכבי ת"א: "בעשר שניות האחרונות של האימון האחרון בפ.ס.וו עשיתי שינוי כיוון והרגשתי 'טאק' ואמרתי 'זהו'. משהו הזוי. בלי כדור. זה משהו פסיכי. במהלך ריצה קלה. עשיתי MRI והרופא קרא לי לפגישה ואמר לי שצריך לעשות ניתוח גדול. אמרתי שסיימתי. מה, אני אעשה שיקום שנה? רוג'ר שמידט סידר לי את הרופא שהיה להם בלברקוזן. שלחתי לו את ה-MRI והוא אומר לי שאני חייב לעשות ניתוח. אם לא תעשה ניתוח, לא תוכל לרוץ יותר. לא תוכל לעשות ספורט אחרי הכדורגל. ניתקתי לו. חיפשתי מישהו שייתן לי תקווה. עוד אחד ועוד אחד רואה את ה-MRI. בסוף, מפציעה של שלושה שבועות, לקח לי הרבה זמן לחזור".

"הטעות הכי גדולה שלי היתה לחשוב שאני יכול לשחק בנבחרת כי התקדמתי מהר בשיקום, למרות שהודעתי להם שלא היה בסגל בגלל הניתוח. דחפתי את עצמי עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי. עוד לא חתמתי במכבי ת"א. הייתי בין איינדהובן, לבין מכבי, לבין ברזיל, לבין ארה"ב לבין יוון. הייתי בחופשה, שדו היה בנבחרת. הוא ביקש ממני לא להתאמן. הייתי בריא, רצתי, עשיתי שני אימונים על המגרש. הייתי בין לחתום במכבי ת"א, בין לחתום בברזיל לבין לחתום בארה"ב, ששם הליגות משוחקות. אמרתי שאני לא יכול לקחת 10 ימים חופש. אני צריך לחזור לכושר. הגעתי למצב שבמיקונוס הייתי עושה אימונים מטורפים. הייתי בכושר שיא".

הגעתי למחנה האימונים במכבי ת"א ובראש הייתי מאה אחוז, מה שלא היה נכון. לא היה מי שיעצור אותי. הם סמכו עליי, ובצדק. מצד שני, העמסתי יותר מדי. נשארתי לבעוט אחרי האימון השני ויום למחרת אני ואבי ריקן עשינו ריצות ואימון עם המאמן כושר. יום למחרת הברך היתה נפוחה. מאז, שלושה שבועות לא הצלחתי לעלות על המגרש. בכל פעם שהייתי דורך, היו כאבי תופת".

"13 מחזורים ראשונים הייתי עולה עם זריקת הרדמה בברך. הייתי מוציא נוזלים לפני היציאה לחימום למשחק. זה כאבי תופת. היו מכניסים לידוקאין. לילה טוב לברך ונדבר בדקה ה-90. ואז יומיים אתה 'מת'. לקח לי חודשיים-שלושה להתאמן כמו שצריך. הייתי עולה לאימונים עם כאבים ולוקח כדורים. הברך היתה מתנפחת ויורדת. אתה מוצא את עצמך בסיוט שלא נגמר. התחלתי להרגיש טוב רק בנובמבר, במחנה האימונים בטורקיה. אתה כל הזמן מוצא את עצמך מנהל את הפציעה הזו ואתה סביבה 24 שעות, עד עכשיו".

כבר חתמתי על החוזה במכבי תל אביב, הייתי יכול להגיד שאני צריך עוד שבועיים-שלושה וזה היה התכנון. באתי בטירוף עם הקהל ואמרתי שאני רוצה לשחק. איביץ' אמר לי שאקח את הזמן כמה שאני צריך. הוא אמר לי שהוא צריך אותי בריא. האימון הראשון שלי במכבי ת"א היה משחק מול הנוער. אמרתי, 'כוסעומו', אני קופץ למים. מה יהיה יהיה. היה בסדר, כבשתי גם. היה לחץ מטורף".

עוד ב-

ערן זהבי OUT: נבחרת ישראל חושפת מי שווה יותר

לכתבה המלאה

"בגלל זה אני עומד התנאים שלי והדברים שלי. אנשים לא מסוגלים להבין את רמת המקצוענות. הקדמתי את זמני איפשהו. הם לא מצליחים להבין את רמת הציפייה שלי מעצמי ומה אני צריך לתת לאדם שקונה כרטיס לאצטדיון. הקבוצה היתה מנצחת והקבוצה לא היתה טובה. אם לא הייתי מבקיע, היו אומרים שאני לא כמו פעם. הם לא יודעים שלפני שעה וחצי שאבתי נוזלים ועם ברך רדומה. זה גם לא מעניין. לא תירצתי. לקחתי אחריות מלאה. ברגע שאני עולה למגרש, אני צריך לתת את המאה אחוז שלי".