בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה כי גם כאשר מוכח עיכוב משמעותי במסירת דירה מקבלן, אין בכך כדי להבטיח פיצוי כספי לרוכש. בפסק הדין, שניתן על ידי השופט אבי כהן מבית משפט השלום בתל אביב, נדחתה דרישת רוכשת דירה לפיצוי בגין האיחור, משום שלא הוצגו נתונים מספקים להוכחת היקף הנזק שנגרם לה בפועל. אז איך בכל זאת הרוכשים קיבלו עשרות אלפי שקלים?

המקרה עסק בדירה שנרכשה במרץ 2018 מראשון לציון מחברת יזמות. בהסכם המכר נקבע מועד מסירה לסוף נובמבר 2019, אולם בפועל נמסרה הדירה רק במאי 2021, באיחור של כשנה וחצי. הרוכשים הגישו תביעה ביוני 2022 ודרשו פיצוי כולל של כ-377 אלף שקל, בטענה לאיחור חמור במסירה ולליקויי בנייה נרחבים. במהלך ההליך נפטר אחד הרוכשים, ואשתו המשיכה בניהול התביעה לבדה.

מפרטי התביעה עולה כי לטענת התובעים, עקב האיחור במסירה וליקויי הבנייה, נגרמו להם נזקים שונים, בסכום מצטבר של סכום התביעה. הם דרשו פיצוי ע"ס של 198,995 שקל בגין האיחור במסירה, פיצוי ע"ס 72,200 שקל בגין ליקויי הבנייה, פיצוי ע"ס 60,000 שקל בגין עוגמת נפש, וכן פיצוי ע"ס 45,840 שקל בגין נזקים נוספים שונים אשר נגרמו עקב הפרת ההסכם.

"הדירה נמסרה עם ליקויים", טענו הרוכשים (אילוסטרציה: shutterstock)

היזמית טענה מנגד כי העיכוב נגרם בשל נסיבות חיצוניות שאינן תלויות בה, ובראשן מגפת הקורונה, ולכן אין לחייבה בפיצוי. בנוסף טענה כי מרבית הליקויים תוקנו, וכי בני הזוג סירבו לאפשר לה להשלים תיקונים נוספים. "האיחור הנטען במסירת הדירה נבע מנסיבות שאינן בשליטתה ושאין היא נושאת בסיכון להתרחשותן, שכן עיריית ראשון לציון התקינה נוהל חדש שלפיו לא ניתן עוד לקבל תחילה טופס 4 ולאחריו טופס 5, אלא יש לקבל את שני האישורים יחד, דבר אשר הוביל לעיכוב במסירת החזקה בדירה עד לקבלת טופס 5", כתבה החברה היזמית.

עוד נטען כי התפשטות מגפת הקורונה, אשר פגעה קשות בענף הבנייה, תרמה אף היא לעיכוב, ובנוסף, התוספות והשדרוגים שביקשו התובעים לבצע בדירה האריכו גם הם את מועד המסירה. באשר לליקויי הבנייה הנטענים, טענה הנתבעת כי מרביתם תוקנו על ידה זה מכבר, וכי לגבי הליקויים המעטים שנותרו עומדת לה הזכות לתקנם במסגרת שנת הבדק, אולם התובעים סירבו לאפשר לה להיכנס לדירה ובכך נהגו בחוסר תום לב ובהיעדר ניקיון כפיים כאשר הגישו תביעה זו. בנוסף העלתה הנתבעת טענת קיזוז, שלפיה נותר לתובעים חוב בסך 56,875 שקל בגין הפרשי הצמדה למדד אשר לא שולמו.

בשלב זה שלפו התובעים הקלטות שצירפו לתיק ובו חמישה קבצי שמע של הקלטות ממפגשי הצדדים, בצירוף תמלילים של כל ההקלטות. בהמשך הועלו לתיק גם עותקים דיגיטליים של אותם קבצי שמע.

השופט דחה את עמדת היזמית בכל הנוגע לעצם האחריות לאיחור במסירה, אך קבע כי אין די בהוכחת האיחור כדי לפסוק פיצוי. לדבריו, הרוכשת לא הוכיחה מהם דמי השכירות הראויים שניתן היה לגבות עבור הדירה בתקופת העיכוב, נתון הנדרש לצורך חישוב הפיצוי לפי חוק המכר דירות. בית המשפט סירב להעריך את הנזק בדרך של אומדן, וקבע כי מדובר בכלי שמיועד למקרים חריגים בלבד.

עם זאת, בית המשפט כן קיבל חלק מרכיבי התביעה. היזמית חויבה לשלם בגין עלויות אחסון ציוד בתקופת האיחור, וכן בגין ליקויי בנייה שנותרו בדירה, בהתאם לחוות דעת בדק בית שאומצה בפסק הדין. השופט הדגיש כי מדובר בליקויים ממשיים ומתמשכים, ולא בפגמים שוליים.

"לאחר בחינת הראיות שהוצגו ביחס לטענת הנתבעת בדבר תיקון הליקויים, הגעתי למסקנה כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הליקויים בדירה תוקנו בפועל", כתב השופט והרחיב: "נוסף על היעדר תיעוד מקצועי, הנתבעת לא הביאה לעדות אף אחד מן הגורמים שלטענתה ביצעו את עבודות התיקון בפועל. אף אחד מבעלי המקצוע שביצעו, לפי הנטען, עבודות בדירה, לא הובא למסור עדות על אודות היקף העבודות, מועדי ביצוען ותוצאותיהן. שמו של מי שהוזכר בכתבי הטענות כמי שהיה מעורב בביצוע העבודות, אך הוא לא זומן לעדות ולא הוגש כל תצהיר מטעמו. בהיעדר עדות ישירה מצד מי שהיה אמור להיות בעל הידיעה הממשית על ביצוע התיקונים, נותרה טענת הנתבעת בלתי נתמכת וחסרה בסיס עובדתי".

בנוסף, השופט לא "ניקה" את התובעים וכתב כי הם לא הוכיחו שהספקים עמם התקשרו הם "ספקי הנתבעת" במובן המטיל על הנתבעת אחריות להתנהלותם. "לא הוצג כל מסמך המראה כי הנתבעת חייבה את התובעת לבחור בספק מסוים, כי יצרה מצג המחייב את ההתקשרות, או כי הייתה לה שליטה או אחריות חוזית על אופן עבודת הספקים או טיב השירות שסיפקו. העדר הוכחה לקשר חוזי או נורמטיבי בין הנתבעת לבין הספקים שולל, כשלעצמו, את האפשרות להטיל על הנתבעת אחריות לנזקים הנטענים". הוא ציין גם כי הסכומים שפורטו בכתב התביעה לא הוכחו כלל. חלקם הוצגו ללא קבלות, חלקם ללא פירוט של מה סופק ומה לא סופק, וביחס לחלקם כלל לא ניתן להבין מהו הנזק הנטען.

עוד ב-

מכרו דירה עם רטיבות ותביעות מול הקבלן - מה פסק השופט?

לכתבה המלאה

בנוסף, נפסק לרוכשת פיצוי בגין עוגמת נפש, נוכח התקופה הארוכה של חוסר ודאות שנגרמה לה עקב האיחור והליקויים. בסך הכול חויבה היזמית לשלם כ-78,500 שקל, לאחר קיזוזים, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30 אלף שקל.