ירושלים היא עיר של מיליון תושבים ותושבות, עם רוב מובהק של ירושלמים וירושלמיות שאינם חרדים: מאות אלפי ערבים, מאות אלפי חילונים, ומאות אלפי מסורתיים ודתיים-לאומיים. בכל זאת, כאשר פניתי לאחרונה אל שרת התחבורה מרב מיכאלי כדי שתורה על בחינת הפעלת הרכבת הקלה בירושלים גם בשבתות – מיד קם נגדי קול זעקה גדולה - "בירושלים לעולם לא תפעל תחבורה ציבורית בשבת".

העניין הוא שבלי תחבורה ציבורית שתפעל בשבת - אין עתיד לירושלים. לא כעיר, ובטח שלא כעיר בירה המכילה את כלל המגזרים והקהילות. ירושלים, כמו ערים גדולות אחרות, תהיה חייבת להתבסס יותר על אמצעים להסעת המונים, ופחות על שימוש ברכבים פרטיים. אם לוקחים בחשבון את משבר האקלים, את מחירי הדלק, את המחסור בקרקעות לכבישים וחניות, ואת תהליכי האוטומציה שעוברים על שוק הרכבים וההיסעים המשותפים, מבינים שאין כיוון אחר מלבד תחבורה ציבורית. כבר עכשיו, הרכבת הקלה בירושלים משמשת כ-160,000 נוסעים ביום. תוך שנים ספורות, עם השלמת העבודות להנחת מעל ל-60 ק"מ של פסים נוספים ברחבי העיר, אני מאמין שהרכבת הקלה תהפוך לעמוד השדרה של ירושלים. לא ניתן יהיה לבקש או לדרוש מהירושלמים להפחית את כמות כלי הרכב הפרטיים ללא תחבורה ציבורית בשבת.

צילום: ישראל כהן

אין שום היגיון, ובטח שלא צדק חברתי, בכך שצעיר משכונת פסגת זאב נניח נאלץ לשלם 85 שקל לכל כיוון על מונית - בשביל לבקר בשבת בבוקר את סבתא שלו בבית החולים שערי צדק. כנ"ל לגבי צעירה משועאפט שרוצה לבלות עם חברות שלה בעיר העתיקה בשישי בערב. ככל שירושלים תתבסס יותר על תחבורה ציבורית, כך יגברו בה הצורך והביקוש להרחבת שעות הפעילות של הרכבת הקלה גם ללילות ולסופי שבוע. בנקודת המפגש הזו, הצורך המקומי האובייקטיבי - נתקל במגבלות הפוליטיקה המקומית.

החילונים והמסורתיים בירושלים מגיעים אל הקלפי באחוזים נמוכים, וערביי מזרח העיר – בוחרים שלא להצביע בכלל. כך, נוצרה מציאות מעוותת בה מיעוט חרדי של פחות מ-30 אחוזים מתושבי ירושלים, מחזיק ברוב של מעל 50 אחוזים מהמושבים במועצת העיר. הביקוש בירושלים לתחבורה ציבורית בשבת גבוה בהרבה מזה שיש בתל אביב, אבל אין בעירייה את הרוב הדרוש לצורך מתן מענה על הביקוש. לכן, אם הרשות המקומית לא מסוגלת להתעלות מעל שיקולים מגזריים בשביל לקבל החלטה קריטית לטובת ירושלים – צריך התערבות ממשלתית. זו הייתה רוח הפניה שלי אל שרת התחבורה, כמי שמכירה את הנושא ואת הנתונים. עכשיו, יש לקוות ולחכות שתתקבל ההחלטה הנכונה, ולא כזו שתזרוק אל הפסים מאות אלפי ירושלמים וירושלמיות.

# הכותב הינו סגן ראש העיר ירושלים