לפני שאני מתחיל, כל מי שרוצה להיכנס להרפתקת העצמאות, חשוב שיידע ששורש המילה עצמאות מטעה מיסודו. הניסיון להצליח בעצמך ברוב המקרים נידון לכישלון. אותי אישית עוטף צוות שהוא שותף מלא ואני לא שווה כלום בלעדיו. כל המחלקות שלנו עובדות כיחידה משומנת אחת למען הצלחת המשרד והלקוח.

לאורך כל הקריירה עמלתי על לא מעט רעיונות, חלקם טובים, חלקם טובים פחות, אבל אני חייב להודות שהרעיון לכהן כבעלים במשרד פרסום לא היה ב-"To Do List" שלי. משהו מבפנים אמר לי, אורן, אתה איש קריאייטיב, ברגע, שתישאב אל תוך קלחת הניהול, מהר מאוד תמצא את עצמך דוחק את שיקולי הקריאייטיב לטובת שיקולי תקציב ופוליטיקה.

החשש ששיקולים "זרים" יסמאו את עיניי מהדרך שאני כל כך קנאי לה, הניאו אותי מלחשוב על האפשרות הזו בכלל, אך כשההזדמנות נקשה על הדלת, הדרך למשרד פרסום הייתה קרובה מתמיד על אף שהמרחק לשם עמד על כמאה ק"מ צפונה מתל אביב.

הנחיתה לעצמאות בצפון הייתה רכה יחסית מאחר ואת עולם הפרסום בחיפה ובצפון אני מכיר היטב מראשית הקריירה בלם מרגלית. ערן מרגלית לקח אותי תחת חסותו ולמעשה פתח בפניי את הדרך לקריירה ארוכה ועל כך אני חב לו תודה הן בעבור ההזדמנות והן בעבור הכלים המקצועיים ההכוונה והביטחון שהעניק לי בתחילת הדרך.

Addict, המשרד. "חלק גדול מהגידול של אדיקט מגיע מהלקוחות עצמם שמשגררים אותנו למקביליהם"

אם הייתי צריך להמליץ על יציאה לעצמאות אז בוודאי שכן, אבל זה צריך להיעשות בזמן המתאים. לא חייבים לחכות 12 שנה, אפשר לפני. לצאת לעצמאות זו החלטה קלה מאוד, הבשלות ועיתוי ההחלטה הם החלקים הקשים באמת. דווקא "הגלות" הארוכה בתל אביב שיחקה לטובתי, אני חושב שהלקוחות והעובדים שלי מקבלים היום לא רק את אורן מאיר המנהל, אלא גם קצת מכל שדרת המנהלים שעבדתי תחתם ולצידם. את האגו השתדלתי להשאיר בתחנת תל אביב מרכז.

רק כשנטלתי לידיי את מושכות המשרד הבנתי שהחששות שלי לא היו במקומם, להפך, נפלה בידי ההזדמנות לעצב ולהתוות לא רק את הקו האסטרטגי והקריאייטיבי של המשרד, אלא לראשונה גם את המשרד עצמו. פתאום הבנתי שהבריף החשוב ביותר שמונח על השולחן שלי כל בוקר מחדש הוא קודם כל הבריף של "איך יראה המשרד שלנו?".

אני זוכר את החודשים הראשונים בתחילת דרכי כעצמאי לפני כשנתיים וחצי. באחת השבתות בעיצומו של טיול משפחתי בכפר תבור באמצע סדנת מרציפן עם הילדים רטט האייפון שלי ב-10:00 בבוקר, על הצג הופיע שם של לקוח. גיסי שעמד לצדי אמר לי בתקיפות כי אם אני עונה עכשיו אני מחנך את הלקוח שהוא יכול להתקשר מתי שהוא רוצה. צלצול אחד. צלצול שני. צלצול שלישי... בצלצול הרביעי עניתי. זה הרגע שהפכתי משכיר לעצמאי והלקוחות שלי הפכו מלקוחות לחברים. הרעיון שהיחסים ביני לבין הלקוחות יהיו קורקטיים פשוט הבעית אותי.

כשלקוח מתקשר אליי בכל שעה ומבקש ממני לבוא, אני בא. אני לא עושה את זה מהסיבה שאסור לומר 'לא' ללקוח, אלא מהסיבה שלא אומרים 'לא' לחבר. ההסתכלות הזו שמה את כל יום העבודה שלי בפרספקטיבה אחרת לגמרי, מפגישת עבודה סיזיפית ומשעממת לפגישה נעימה בין חברים שאכפת להם אחד מהשני.

ההבנה העמוקה של צרכי הלקוח לא מגיעה רק מקריאת הבריף, מקצועית ככל שתהיה אלא מישיבה וביקורים תכופים אצל הלקוח. אין דרך אחרת. תפקיד המשרד הוא לא רק לתרגם ללקוח את צרכיו לקריאייטיב, אלא להגדיר יחד איתו את המוצר מתוך ראייה שיווקית ואסטרטגית.

באופן פרדוקסלי בשנתיים הראשונות לעצמאות החשש הגדול ביותר שלי היה דווקא מהגדילה. חשבתי שככל שיצטרפו עוד ועוד לקוחות אל הרכבת לא אוכל להעניק להם לצד הפתרונות המקצועיים את הזמן והיחס האישי והחברי שהענקתי להם עד עכשיו. מהר מאוד למדתי כי בדומה לילדים המצטרפים לחוג המשפחה המתרחבת, כך גם היכולת להכיל עוד לקוחות גדלה באותה המידה, אך רק אם זה מגיע ממקום אמיתי וחברי ולא רק ממקום עסקי ואינטרסנטי. לשמחתי חלק גדול מהגידול של אדיקט מגיע מהלקוחות עצמם שמשגררים אותנו למקביליהם. במבט לאחור, אני חושב, ש"החברות" הזו היא הדרך היחידה והבטוחה לא רק לשרוד בענף הזה אלא חשוב מכך, גם ליהנות ממנו.

הכותב, אורן מאיר, מנהל קריאייטיב ראשי ב- Addict Israel, סוכנות פרסום 360