דעות
גירוש שגריר איראן מלבנון: תחילתה של התפכחות אזורית
ההחלטה על גירוש השגריר האיראני מביירות אינה רק מהלך דיפלומטי, אלא איתות ברור לשינוי בלבנון. גם העם הלבנוני, כמו העם האיראני, מבקש להתנתק מהמשטר הרצחני בטהראן – ולבחור בדרך של יציבות, פתיחות ושגשוג
החלטת ממשלת לבנון על גירוש השגריר האיראני, מוחמד רזא שיבאני, והדרישה ממנו לעזוב את המדינה באופן מיידי אינה עוד צעד דיפלומטי שגרתי, אלא הצהרה אסטרטגית. זו בחירה מודעת בדרך חדשה: דרך של שינוי, של ריבונות ושל ניתוק מהתערבותה ההרסנית של איראן בענייניה הפנימיים של לבנון.
כעת מתבררת גם חומרת התגובה האיראנית: צה"ל אישר כי טיל בליסטי ששוגר מאיראן, במקביל לשיגורים לעבר ישראל, נפל בביירות. אם היה צורך בהוכחה נוספת לאופי היחסים שטהראן מבקשת לכפות על לבנון, הרי שהיא ניתנה באופן הברור ביותר. לא מדובר כאן רק בהתערבות פוליטית או בהשפעה עקיפה, כי אם בנכונות להפעיל כוח צבאי ישיר בלב בירת לבנון. זהו מסר חד: בעיני המשטר האיראני, ריבונות לבנונית היא מושג ריק מתוכן.
במשך שנים ארוכות הפכה לבנון לזירת השפעה איראנית עמוקה, שבאה לידי ביטוי בשליטה פוליטית, ביטחונית וכלכלית. המחיר ששילם העם הלבנוני היה כבד: שחיקה בריבונות, פגיעה ביציבות והעמקת המשבר הכלכלי. כעת, נראה כי בביירות מתחיל להתגבש רצון אחר: להחזיר את לבנון לידי אזרחיה, גם במחיר עימות עם טהראן.
שיא לבנון ג'וזף עאון בוחן אפשרות לשיחות ישירות עם ישראל לצורך הסדרה. עצם העלאת אפשרות כזו, שבעבר הייתה כמעט טאבו פוליטי, מעידה עד כמה עמוק השינוי בתפיסת האינטרסים הלבנונית – ומשקפת הבנה הולכת וגוברת כי יציבות ושגשוג לא יושגו באמצעות תלות באיראן, אלא באמצעות פתיחות, דיאלוג והשתלבות אזורית.
אך לא רק בלבנון נושבת רוח השינוי. גם העם האיראני עצמו מבקש להשתחרר מעולו של המשטר. מחאות, התנגדות אזרחית והתגבשות אלטרנטיבות פוליטיות מעידים על שאיפה ברורה: מעבר למשטר דמוקרטי, המייצג את רצון העם. חזון כזה מקודם גם על ידי גורמי אופוזיציה בולטים, ובראשם הנסיך רזא פהלווי, המציעים לאיראן עתיד אחר, כזה המבוסס על חירות, שגשוג וקשר חיובי עם העולם.
התהליכים הללו אינם מנותקים זה מזה. עמי האזור מתפכחים ומבינים יותר ויותר את המחיר של ההתערבות האיראנית: החל מהעמקת סכסוכים פנימיים ועד לערעור היציבות האזורית. שיגור הטיל לביירות אינו רק אירוע ביטחוני חריג – הוא סמל להתנהלות שמדינות האזור מבקשות לשים לה סוף.
לכן, הצעד הלבנוני צריך לשמש דוגמה. הגיע העת שמדינות נוספות בעולם ילכו בעקבותיו ויבחנו מחדש את יחסיהן עם המשטר האיראני. גירוש שגרירים אינו רק אקט סמלי – זהו מסר ברור: המשטר בטהראן אינו מייצג את עמו, ואינו שותף לגיטימי בזירה הבינלאומית.
במבט קדימה, שינוי באיראן עשוי לפתוח פתח להזדמנויות אזוריות רבות. לצד הרחבת "הסכמי אברהם", ניתן יהיה לבסס מסגרת חדשה של שיתוף פעולה אזורי שאני מקדמת יחד עם הנסיך רזא פהלווי במהלך שלוש השנים האחרונות. הידוק היחסים בין ישראל לבין איראן הדמוקרטית לאחר נפילת המשטר האסלאמי, הוא מהות "הסכמי כורש" – הנשענים על עקרונות של שלום, יציבות ושיתוף פעולה בין עמי האזור.
המהלך בלבנון הוא רק תחילתו של תהליך. התגובה האיראנית החריגה והנכונות הלבנונית לבחון נתיבים מדיניים חדשים, ממחישות כי המזרח התיכון ניצב בצומת דרכים בין המשך כפיפות לאלימות ולכפייה, לבין מעבר לעידן חדש של ריבונות, שותפות ותקווה.
*הכותבת היא חברת הקבינט המדיני ביטחוני, שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה וחברת כנסת מטעם הליכוד.
*הכותבת היא חברת הקבינט המדיני ביטחוני, שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה וחברת כנסת מטעם הליכוד.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
