דעות
הדלתות המסתובבות של תדמית המנהיגים: ב"ג, בגין ונתניהו
מהנאשם בשחיתות למנהיג בסדר גודל עולמי: השיח הציבורי על בנימין נתניהו עובר בימים אלו טלטלה דרמטית המזכירה את מסלול חייהם של בן-גוריון ובגין. האם המלחמה הנוכחית משנה את פני ההיסטוריה ואת האופן בו נזכור את מנהיגינו?
השיח הציבורי על נתניהו עובר בימים אלו שינוי מרתק. המעריצים מעריצים הרבה יותר, אבל אצל מי שאתמול היה בעיניהם לנאשם בשחיתות ובמחדל, נתפס עכשיו שונה לאור הפתיחה המוחצת של מלחמה בהנהגתו לצד נשיא ארה״ב.
שינוי התפיסה של מנהיגות נתניהו במלחמה הזאת, מעניין שכן הוא המשך ישיר לדינמיות של תדמיות מנהיגי ישראל הקודמים לאורך שנות מנהיגותם.
בן-גוריון של תחילת דרכו, בפאזה הראשונה לפני כמאה שנים, נתפס כמנהיג מפלגת פועלים קומוניסטי ציוני. אך בהמשך דרכו הפך לאבי ישראל החדשה הכל יכול. שלושה עשורים בן-גוריון היה ישראל וישראל הייתה בן-גוריון. אך אחרי שירד מגדולתו באמצע-סוף שנות השישים, בפאזה השלישית העצובה, הוא כבר נתפס בתקשורת ובציבור כ״איש הבודד בכנסת״. מודח, מבודד, לא רלוונטי.
עם השנים זכה בן-גוריון לעדנה בפאזה רביעית ששמורה למנהיגים גדולים בפרספקטיבה. הוא הוצב בפנתיאון הלאומי כאבי האומה ומייסד ישראל עליו גדלים דורות ישראלים. תמונתו כמי שהכריז על הקמת מדינת ישראל חקוקה בראש כל ישראלי.
בגין כמו בן-גוריון עבר ארבעה שינויי תדמית דרמטיים. גם הוא עם התחלה קיצונית מחוץ לקונסנזוס. בפאזה הראשונה שלו, כמפקד המרד נגד הבריטים, למרות גבורתו והצלחתו במרד לשחרר את ישראל מהשלטון הבריטי, נתפס בתקשורת המרכזית וברוב הציבור כ״פשיסט״, ״קיצוני״, ״מפקד הפוטש של אצ״ל באלטלנה״. ב-28 שנותיו כיו״ר האופוזיציה, נתפס בגין בתקשורת וברוב הציבור כ״מחרחר מלחמה״, ״קיצוני״. ואז הגיעה הפאזה השניה, עם מהפך 77, כשנבחר בגדול כראש ממשלת ישראל.
הוא היה לראש ממשלה נבחר ואהוב וממלכתי ואף מבשר השלום הראשון של ישראל. בהסכם קמפ דייויד עם מצרים,אותו בגין ה״פשיסט״ מאתמול, זכה בפרס נובל לשלום. אך גם בגין חזר לאחור. בפאזה שלישית שדמתה לפאזה הראשונה כמחרחר מלחמה. בתקשורת, באליטה, ובחצי עם הוא הוצג ונתפס כקיצוני, חסר אחריות, מחרחר מלחמה. זה החל בהפצצת הכור העיראקי תוך עימות חריף עם רוב הצמרת הצבאית, הרמטכ״לים, התקשורת והבכירים בארץ ובעולם.
זה המשיך עם מלחמת לבנון שהוצגה כמלחמת יש ברירה ובליבתה טבח סברה ושתילה, שצרבה את בגין בתקשורת ובאליטה בארץ ובעולם כמי שאחראי לנפילת שווא של חיילים וטבח אזרחים בלבנון. למרות שחצי עם המשיך להעריץ ולאהוב אותו, הרי בגין חש את האכזבה, הכעס, הרדיפה ואפילו ייסורי מצפון, והלך צולע הביתה לתשע שנות בדידות והסתגרות.
אך בגין, כמו ב״ג, זכה לפאזה רביעית בתדמיתו, שנים אחר מותו. אל מעריציו האוהבים מימין, הצטרפו בעשור האחרון שונאיו מאתמול. בגין הוכתר כאביר שלטון החוק עם אמירתו ״יש שופטים בירושלים״. ובא לציון גואל… בגין הפך לקונסנזוס. לראש הממשלה האהוב בהיסטוריה. מה חבל, רק אחרי לכתו שבור הביתה.
ממלחמת ששת הימים זינקו שלושה גנרלים שנתפסו לוחמניים, התקפיים, מנצחים, אהובים ועטורי תהילה. שלושתם עברו שינויים גדולים בתפיסתם. דיין הפך לאחראי על מחדל מלחמת יום כיפור ונשא עימו את כתם המחדל לכל חייו.
והשני, רבין, מרמטכ״ל צה״ל במלחמה ההתקפית בתולדות המדינה, הפך לראש ממשלת השלום. בצד אחד נותר כמי שנרצח במשימת השלום. ומצד שני נתפס כמי נגרר ע״י ערפאת לשלום שנגמר בטרור ערפאתי.
גם תדמית חברם לניצחון 67 , אריאל שרון, עברה מהפכים. מגיבור חציית התעלה ב-73 ועד בחירתו כשר הביטחון, ואז נפילתו ונידויו כמי שאחראי במחדל מלחמת לבנון ולנפילת חיילינו. אך שרון חזר לפאזה השלישית כראש ממשלה כשהפך מנץ טורף למוביל ההתנתקות מעזה על כל השלכותיה. ממנהיג ימין למנהיג המרכז-שמאל.
גם אהוד ברק עבר שינוי תזזיתי בתדמיתו. מהחייל המעוטר בהיסטוריה, שסחף את העם בבחירות לראשות הממשלה, ועד מראש ממשלה כושל, שפעל עם עראפת לנסיגה הכי עמוקה, עד שגורש אחרי קדנציה קצרצרה.
ובנימין נתניהו בפאזה הראשונה היה לגאוות כל ישראל כשגריר הצעיר והמבריק לאו״ם, המשיך כשנתפס מטאור פוליטי שנבחר כראש הממשלה הצעיר בתולדות ישראל. בפאזה השניה הפך לשנוא באליטה, באופוזיציה ובתקשורת, שיצרו נרטיב שלילי מאז רצח רבין ועד משפט נתניהו בחשד לשחיתות ושיא השפל בשביעי לאוקטובר.
ועכשיו מהפך שלישי: מנהיגות משותפת חסרת תקדים עם נשיא ארה״ב, ביוזמה ובמתקפה ההיסטורית על האויב הגדול ביותר בהיסטוריה. לפתע מי שאך אתמול נתפס כנאשם במשפט פלילי ובמחדל אוקטובר 23, נראה בעיני רבים (גם ממתנגדיו אתמול)מנהיג בסדר גודל עולמי לצד הנשיא טראמפ. לפתע ברחוב נשמעים מבקריו משתאים לנוכח ההתקפה האדירה והמוצלחת ביותר בהיסטוריה.
נתניהו היה ודאי רוצה להדמות למי שהוא רואה כמודל מנהיגותי, ויסטון צ׳רצ׳יל. ואולי יש דמיון במהפך התדמיתי שעברו עקב מלחמה עולמית. צ׳רצ׳יל נתפס לפני מלחמת העולם השניה כפוליטיקאי שעבר זמנו, בוטה, דוחה, וולגרי, אגרסיבי. גם הוא נתפס כמי שהזהיר מאשליות השלום.
אז של של צ׳מברלין בהסכם השלום שלו עם היטלר 1938. הוא הזהיר עד זרא מהיטלר. הכעיס בנבואות הזעם מהשלום הכוזב. ואז, כשהיטלר רימה ותקף, ממש על סף קריסה וכניעה של בריטניה, צ׳רצ׳יל גוייס לראשות הממשלה והפך למציל העולם.
עוד ב-
.jpg)
המסקנה שלנו היא שמה שרואים היום במנהיג, לא רואים מחר. שתדמית מנהיגים היא קצת כמו זיקית. משתנה לפי הנוף, המצב, האירועים. שתפיסתנו את המנהיגים היא סוג של דלתות מסתובבות. שאולי לא כדאי להעריץ את מי שמחר נפסול. שאולי לא כדאי לפסול ולזלזל במי שאולי מחר נעריץ.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
