דעות
מחוץ לקווים: מה עומד מאחורי סערת החולצות של אוהדי הפועל תל אביב?
הסוגיה סביב חולצות המחאה של אוהדי הפועל תל אביב, היא הרבה מעבר לכדורגל – ומעמידה את גבולות חופש הביטוי והאכיפה הציבורית במבחן. לדרך בה נגיב, השפעה לא רק על הנעשה במגרש וביציעים, אלא על החברה הישראלית כולה
הסערה הציבורית סביב חולצות המחאה של אוהדי הפועל תל אביב אינה עוד ויכוח נקודתי על כדורגל. היא נוגעת בלב ליבה של הדמוקרטיה הישראלית, בגבולות שבין סמכות לאכיפה, ובאחריות שלנו כחברה לשמור על ערכי יסוד גם ברגעים רגישים.
הסערה, רק נזכיר, התחילה בראשית דצמבר, כשאוהדי הפועל תל אביב הגיעו למשחק מול הפועל פתח תקווה כשהם לובשים חולצות מחאה חריפות נגד משטרת ישראל. המשטרה, מצידה, החליטה למנוע את כניסתם לאצטדיון בטענה שהמסרים עלולים להוות הסתה ולפגוע בסדר הציבורי. ההחלטה הזו עוררה מחאה ציבורית רחבה, והובילה לעתירה לבג"ץ מצד אוהדים יחד עם האגודה לזכויות האזרח.
בצו ביניים שנתן בג"ץ במהלך הימים האחרונים, נקבע כי אין למנוע מאדם להיכנס למגרש ספורט בשל לבוש או הבעת דעה, כל עוד אין מדובר בהסתה פלילית או באלימות. בית המשפט הבהיר עיקרון חשוב: חופש הביטוי אינו נבחן רק כאשר המסר נעים או מקובל – אלא דווקא כאשר הוא צורם, מקומם ומעורר מחלוקת.
אני מברך על החלטת בג"ץ. היא אינה פוגעת במשטרה ואינה מחלישה את אכיפת החוק – להפך. היא מחזקת את ההבחנה ההכרחית בין מאבק באלימות, שהוא ראוי, חיוני ומוצדק, לבין פגיעה בזכות הבסיסית של כל אזרח להביע את דעתו במדינה דמוקרטית.
חשוב לומר זאת באופן חד וברור: יש לי הערכה עמוקה לשוטרות ולשוטרי משטרת ישראל היקרים והגיבורים, ובמיוחד לאלו שנפלו באירועי ה-7 באוקטובר כאשר הגנו בגופם על אזרחי המדינה. גבורתם מחייבת אותנו לנהל את הדיון הזה באחריות, ברגישות, בכבוד וללא הסתה.
הדיון שהתפתח סביב סוגיית החולצות, ממחיש עד כמה קל לטשטש גבולות בתקופות של מתח וחוסר אמון, ועד כמה חשוב לעצור ולחדד עקרונות. הכנסת פוליטיקה למגרשי הספורט, מכל כיוון שהוא, מסוכנת לא פחות מפגיעה בחופש הביטוי. מגרשי הכדורגל הם מראה של החברה הישראלית – על המורכבות, הרגשות והפערים שבה, ולכן האחריות המוטלת על כל הגורמים המעורבים גדולה במיוחד.
דווקא מתוך כבוד לשלטון החוק, לכוחות הביטחון ולציבור הרחב, עלינו להקפיד על כללים ברורים: אכיפה נחושה נגד אלימות והסתה פלילית, ולצדה הגנה בלתי מתפשרת על הזכות להביע דעה. באופן הזה נשמור על הדמוקרטיה, על הספורט, ועל המרקם העדין שמחזיק את החברה הישראלית יחד.
לצד זאת, הספורט חייב להישאר מרחב של הוגנות, שוויון וכללים ברורים. אני קורא לאוהדים להימנע מאלימות, מאבוקות ומהתלהמות. מחאה היא זכות – אלימות אינה. אפשר לגנות הסתה ושנאה, ובאותה נשימה להגן על חופש הביטוי – זה לא סותר. זה הבסיס של דמוקרטיה בריאה, וכאן טמון המבחן האמיתי שלנו כחברה.
עוד ב-
*הכותב, סימון דוידסון, הוא חבר כנסת מטעם יש עתיד, סגן יו"ר הכנסת ויו"ר ועדת המשנה לספורט.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
