חיים לוינסון, העיתונאי שנוטה לבקר ולהציב מראה בפני לא מעט עוולות, שם מראה מול המבקרים שלו עצמו לאחר שלקח חלק במרתון תל אביב. בשורה של ציוצים שזכו ללא מעט תגובות אוהדות, הוא תיאר את תחושותיו לאחר השתתפותו.

"כמה מילים על כישלון", פתח לוינסון. "מאוד מאוד מאוד מאוד רציתי לרוץ מרתון. רצתי פעם ב-2012. היה קשה, אבל גם כיף. זה לא הריצה עצמה. אלא התהליך שאתה מאמין בעצמך. הופך לקל. דינמי. כיף לחוות את העיר ברגליים. מרתון זה לא יעד. זה סמל לחיים בריאים יותר. מאז נפצעתי. נולדו לי ילדים. החיים".

 

"כל הזמן אמרתי שאחזור לזה. ניסתי נכשלתי ניסתי נכשלתי. לפני שנה וחצי הצלחתי להתמיד. נכנסתי לזה. הכושר לא כמו פעם. הגב לא. הכף רגל לא. אבל הנפש יותר. זה כיף. מאוד רציתי את המרתון הזה. סמל לזה שחזרתי לעצמי. לא הייתי מוכן לגמרי בגלל פציעה קלה. אבל חשבתי שאני עדיין מוכן מספיק".

"לא הצלחתי לסיים. למעשה סבלתי מהרגע הראשון. לא נכנסו אנדרופינים. כאב לי כל הגוף ברמה שאי אפשר להסביר. ניסיתי לדמיין את קו הסיום והבנתי שזה לא ריאלי. בחיים יש גם כשלונות. אבאס את שונאי - אקום מזה.  מחר יום חדש.  רצתי השנה כבר 380 ק"מ. אסמן יעד אחר. אולי קופנהגן במאי. אולי תל אביב  שנה הבאה. להתמודד עם כישלון זה חלק מהתהליך".

"אם כבר כתבתי אישית חייב להקדיש כמה מילים לאידיוט בשם איציק הירש "אתה לא נראה אצן. אתה בטוח שאתה רץ?". איציק הנל הוא איזה ימני שמנאץ אותי מהבוקר עד הלילה. ועצוב לי איזה שפל הביביזם מוריד אנשים. וזה חלק מתגובות הקבועות. שמן שמן שמן. תמיד מאותו צד של המפה. כן. אני לא נראה רץ. אין לי גוף של רץ. הרגליים שלי קצרות והחזה מנופח. בדיוק הפוך מהרצים הקלאסים. אני שוקל 97 קג. שמן? רזה? לא איכפת לי".

"אני רץ כי אני אוהב את זה. מי שלא רץ קשה להסביר את הנירוונה שיש ברגעים היפים, שהכל מתחבר ונכנס שיר יפה באוזניות. אני אמשיך לרוץ גם אם זה לא נראה למישהו. גם אם קשה לו לראות אותי בקיץ במרחב הציבורי בלי חולצה. לא איכפת לי מכל האיציק הירשים. הכתפיים רחבות. אבל יש בתוכנו הרבה אנשים שמתביישים שחוששים שמסתתרים כי מפחדים מתגובות. ובגלל מה. ויכוח פוליטי. עצוב".

עוד ב-

חיים לוינסון עקץ את הכתבים הצבאיים, העוקבים לא קלטו

לכתבה המלאה

תמר איש שלום השיבה: "‏‎זה הזמן לכתוב לך שנפגשנו לפני כמה שבועות בבוקר בטיילת של תל אביב, ורגע אחרי שחלפת על פני חשבתי שני דברים - איזה אדיר אתה שמתמיד בריצה רצינית (לא 4 ק״מ בקושי שלי) וחרדה שמא אהיה מרכז של תחקיר ריצה עתידי שלך. לקח לי כמה שניות להיזכר שלא הצהרתי על שום דבר ונרגעתי".