אנחנו חיים במציאות מטורללת שאפילו פרק של מראה שחורה נראה לעיתים מציאותי לעומתה. מאז חזרתם של חלק מהחטופים – מי בעסקה ומי בחילוץ – החל ז'אנר טלויזיוני מצמית למדי שבו חלק מהחטופים מתיישבים מול המצלמה ומספרים את הסיפור שלהם. מדובר במסמך בעל ערך סגולי גם בהיבט ההסברתי וגם הלאומי שחשוב שיהדהד בכל העולם . כיום, אחרי שנחשפנו ללא מעט ראיונות כאלה במדיות השונות, הגיע אתמול תורו של אלמוג מאיר ג'אן, מי שחולץ לפני כחודשיים וחצי יחד עם עוד ארבעה חטופים נוספים במבצע ארנון : שלומי זיו , אנדריי קוזליב ונועה ארגמני שלא שהתה עם השלושה , אך הייתה בסמוך אליהם חלק מהזמן. 

אלמוג, שהתראיין לתוכנית "עובדה" שמשודרת בקשת 12, גולל לאילנה דיין את כל התלאות שעבר עד רגע החילוץ. זה היה תיעוד מטלטל , מורכב, מצמית אך גם אופטימי. זה היה ראיון אפקטיבי ומטלטל לא רק מפני שאלמוג, רק בן 21 סה"כ , התגלה כסטורילטור מצוין , אלא בזכות העובדה שהוא הצליח לבטא באופן וורבלי ורהוט את כל המורכבות של החוויה שעבר ובעיקר לבטא בה את כל האלמנטים הפסיכולוגיים והישרדותיים במשך כל התקופה . אותם אלמנטים שבסופו של דבר סייעו לו לשרוד את התקופה הזו. גם אילנה דיין, בעיני אולי המראיינת הכי טובה בטלוויזיה, ידעה לשאול את השאלות הנכונות ברגישות המתבקשת  ומבלי לגלוש לצהוב.  בסופו של דבר היא הצליחה למתוח את הקווים מנקודה אחת לשנייה ולהביא את התמונה המלאה. כזו שרק כאשר היא מתקבלת אפשר להתחיל להבין את החוויה המפלצתית והבלתי נתפסת שעברה על אלמוג וחבריו שרק הלכו למסיבה ומצאו את עצמם כעבור כמה שעות בפאתי הגיהנום העזתי.

משהו בדיבור הנינוח של אלמוג במהלך הריאיון יכול לתעתע. הוא מדבר בנינוחות ובשלוה שהלימה בינה לבין החוויה שעבר גדולה מדי. הרגעים המטלטלים מגיעים דווקא כאשר אתה לא מוכן, כמו למשל , הסיפור על השובה הפסיכופת ששמר עליהם – עבדאללה אל ג'מאל, איש אל ג'זירה – שהתגלה כסדיסט אכזר ולא צפוי והיה מעניש אותם כאוות נפשו. רגע מצמית אחר היה  כאשר בעקבות "התחצפות" של אלמוג לאחד השובים , נמסר לו שהעונש יהיה להגיע למנהרה. למזלו , הרגע זהה נמנע בסופו של דבר בזכות התערבות של אחד השומרים. הסיפור של אלמוג היה ייחודי גם בשל העובדה שהוא הצליח להתמקד דווקא ב"מסביב" אם זו הדינמיקה שהייתה לו עם השלושה, שמצד אחד, הוא אומר וצוחק, היו רגעים שהוא לא היה יכול לראות אותם יותר ומצד שני אלה האנשים שחייהם היו תלויים אחד בשני. 

הוא סיפר שם על פעולות שסייעו לו להסיח את דעתו ולשמור על השפיות כמו בכל יום להודות על עשרה דברים שיש לו בחיים, ספירה שעשה על קרטון במהלך ימי הרמאדן , ציורים שצייר במשך ימים ארוכים ועוד כל מיני דברים קטנים שעזרו לו לשמור על השפיות ובסופו של דבר לשרוד את התופת הזו. לקראת סוף הריאיון הגיע אחד הרגעים הכי מטלטלים שלו. זה קרה כאשר הוא סיפר לאילנה דיין על הפחד מהאפשרות שיתעורר במהלך הלילה ויגלה סימנים של פוסט טראומה. הרגע הזה היה מכונן משום שאלמוג לא רק שמודע היטב למציאות החדשה בחייו , אלא בגלל שחשוב להזכיר את מה שאמור להיות מובן מאליו, תהליך ההחלמה שצפוי לחטופים הוא ארוך וסיזיפי והעובדה שיש עדיין כ-120 חטופים בעזה היא תעודת עניות לממשלה ולכל מי שמעכב את העסקה ואת האפשרות להשיבם. 

עוד ב-

נועה ארגמני נפרדת בכאב: "לא הצלחתי לשמור עלייך"

לכתבה המלאה

גם החלק האחרון של הריאיון דיין הצליחה להעביר את המסר ושאלה את אלמוג שאלות סמי פוליטיות אך בעלות חשיבות רבה, זאת מאחר והריאיון , כמסמך, חשוב מאוד אך האפקט והמסר שלו, שלפיו יש עדיין חטופים בעזה ויש מי שמנסים מתוך המשלה לעכב את ביצוע העסקה היא הדבר החשוב ביותר והמסר החשוב של השידור הזה.