כשישראלי אומר שהוא הולך לסידורים, כוונתו לכך שהוא יוצא למקומות כאלה שכנראה יסדרו אותו שם, כלומר ירמו אותו. אלא אם כן יש לו קשרים, במקרה כזה ככל הנראה באמת יסדרו אותו, במובן החיובי, הרי מה ישראלי יותר מ: ״אני אדבר עם חבר שלי שעובד שם, הוא יסדר אותך, אל תדאג״. 

שתי המשמעויות הסותרות קשורות בכוונה לאותה מילה, סימן לכך שאין אפשרות שהכל פשוט יתנהל כמו שצריך על פי הספר. זה קורה אצל עמים אחרים רק לא בארצו של עם הספר. למה? כי כשהעם שלך הוא גם המשפחה שלך, הכללים שונים, עסקים לא עושים עם משפחה או שעושים רק איתה, תלוי באיזה חלק של המשפחה מדובר, ומה בדיוק העסקים. 

למה נזכרתי בכל זה? כי אך לפני חודש ימים ישבנו כולנו לעשות סדר, בליל הסדר, הלילה בו הפכנו - בני ישראל והקב״ה - למשפחה, כבנים לאביהם. מאז אותו לילה הוא מסדר אותנו, לא חשוב מה עובר עלינו בסוף מסתדרים. 

לפתע, קורה הפלא. בניגוד לפרוטוקול ולסדר הרגיל, צץ ׳פסח שני׳. למה? בגלל הבקשה של אותם יהודים שהיו טמאים בעת ׳ליל הסדר׳ הראשון בו הקריבו את קורבן הפסח הראשון במדבר סיני ולא יכלו להקריבו, או משום שהיו נושאי ארונו של יוסף או כי עסקו בקבורת בני אהרון נדב ואביהוא. תהיה הסיבה אשר תהיה הם פנו למשה רבינו ׳שיסדר׳ אותם, משה רבינו פונה לקב״ה שמאפשר מועד ב׳, וכך חודש לאחר חג הפסח ניתן מאז להקריב את הפסח בפעם השנייה.

הם וודאי נורא שמחו למשמע הבשורה, אבל בטוח נשותיהם שמחו הרבה יותר כאשר גילו שהקב״ה ׳סידר׳ להם פסח מדהים שבו לא צריכים לנקות את הבית. רק הצ׳ופר בלי האתגרים. 

עוד ב-

לקראת שבת: פרשת זכור, זרע עמלק, התבוללות ומה שביניהם

לכתבה המלאה

ואין מקום לשאלה מדוע דווקא חג הפסח זכה למועד שני בו אפשר להשלים מה שהחסרנו, שהרי זה כל מהותו של החג - הקשר העמוק עם הקב״ה שתמיד ׳יסדר׳ לנו מה שצריך, גם ׳ליל סדר׳ שני אם צריך. את הרעיון הזה ניסח הרבי מליובאוויטש רבי יוסף יצחק שניאורסון כך: ״פסח שני מלמדנו, שאין דבר אבוד; תמיד אפשר לתקן. אף מי שהיה 'טמא', שקוע בתאוות גשמיות, או 'בדרך רחוקה', רחוק ביותר מן היהדות, ואפילו 'לכם', כשהדברים נעשו בזדון - בכל זאת אפשר תמיד לתקן״.