יהדות

"פיצול אישיות חמור": מדוע חייה נגדעו באופן טרגי?

מי היתה עירית הסדומית? מרשעת חמדנית או אישה מלאת תקווה? סיפורה של אשת לוט מזכיר לכולנו שגם בתקופות רוויי דמעות, צריכים להיזהר עם המינון של המלח על ידי כך שתמיד נביט קדימה

הרב יואל בייטש | 7/11/2025 9:07

עירית קראו לה, לאשת לוט. או עידית. מפתיע, תמיד חשבתי שאלו שמות מודרניים (ואני מודה שבסתר ליבי לא יכולתי להימנע מהמחשבה שקראו לה בכלל מלחייה) אבל זה לא הפרט היחיד שמבלבל בקשר אליה.

כמו דמויות שונות בתנ"ך, אם מנסים לעמוד על אופייה מהכתובים, כדי להבין מדוע חייה נגמרו כנציב מלח, נדמה שאין מנוס אלא להגיע למסקנה שהיא סבלה מפיצול אישיות חמור.

במקום אחד כתוב שהיא הייתה מרשעת חמדנית שהלכה לבקש מלח משכניה כדי לאותת להם שבעלה החליט לארח אנשים בביתם, גם בעת מנוסתם מהעיר הנחרבת הביטה בכאב בגלל הרכוש שאיבדה, ולא על החיים שנגדעו בסופת הגופרית והמלח שניתכו על סדום. לכן הפכה לנציב מלח.

אבל במדרש אחר כתוב כי אשת לוט הביטה לאחור בתקווה שאולי בנותיה וחתניה הולכים בעקבותיהם ונמלטים מגיא ההריגה. במקום זאת נפלו עיניה על השכינה שירדה לשרוף את העיר, המראה הקדוש שראתה גרם לאסון. ועד כדי כך אנחנו מצטערים כל כך שכאשר אדם מזהה את נציב המלח שהיה פעם אשת לוט עליו לברך "ברוך דיין האמת"

אז מי היתה עירית הסדומית? ואיך ייתכן ששתי האופציות גרמו לתוצאה זהה וטראגית כל כך?

מלח הוא חומר משמר נהדר כי הוא קוטל חיידקים נהדר. לכן בשרים וגבינות מלוחים נשמרים לאורך זמן. הדמעות שלנו מלוחות מאותה סיבה, המלח שומר על העין הרגישה מכל פגיעה בקטריאלית אפשרית. אבל עם חומר משמר צריכים מאוד להיזהר, אם הוא משתלט עלינו, הוא ישמיד לא רק חיידקים, אלא את החיים בכלל.

אשת לוט נמלטה מטראומה, והתורה בכוונה מציגה לנו את אישיותה הרבגונית כדי להזכיר לנו שבין אם אתה צדיק ורחום וזכית להינצל, ובין אם אתה רשע וחמדן ונענשת על מעשיך בכך שממונך עולה בלהבות, אל תגזים עם החומר המשמר, כלומר אל תביט כל העת לאחור אל הרגע הזה ששרט לך את הנפש. זה פשוט יגדע את הסיכוי שלך לצאת מזה, ותמצא את עצמך שוקע בפצעים הפתוחים שוב ושוב מתמכר לכאב.

עוד ב-

לזכור את חצי הכוס הריקה: להתכחש לצום תשעה באב זו "הטיית הישרדות"

לכתבה המלאה

אשת לוט הביטה לאחור מתוך מחשבה שנבירה בעבר תעזור לה להתרפא, אבל זה גרם לכך שהיא הפכה למאה אחוזים של חומר משמר, כמו משהו שנתקע בעבר ולא יכול בשום אופן להתפתח קדימה.