אחת הדרכים להכיר את עצמנו טוב יותר, היא ללמוד כיצד אנחנו נראים מעיני הסובבים אותנו, את התיאור הבא על העם היהודי, כתב לפני 2,300 שנים היסטוריון יווני נודע, הקטיוס איש אבדרה שמו. 

בתחילה מהדהד ההיסטוריון את העלילה שהפיצו המצרים, לפיה לא יצאנו ממצרים אלא גורשנו משם בגלל מגפת צרעת שהבאנו עליהם, בכך הוא מנסה להסביר את האופי היהודי שכבר אז היה סוג של תעמולה בעיני העמים: "הקבוצה הגדולה יותר גורשה לחבל ארץ הקרוי כיום יהודה, שאינו רחוק ממצרים והיה בזמנו ריק מאדם, בראש המושבה הזאת עמד איש בשם משה, שהיה משכמו ומעלה הן בחכמתו והן בעוז רוחו… כתוצאה מגירושם הם ממצרים הוא הנהיג אורח חיים שהיה במידת־מה בלתי חברותי ועוין כלפי זרים.. ההתבוננות בהם (ספרי תורת היהודים) יש בה משום קדושה וטהרה".

כל כך הרבה אפשר ללמוד מטקסט כל כך קצר, ההלם וההשפלה של המצרים על שהצלחנו לצאת מארצם, החיבור לארץ ישראל, ההערצה למשה רבינו, ההכרה בתורת ישראל כבסיס החיים היהודיים, ומעל לכל ניכר הניסיון להבין את התכונה היהודית הנודעת ביותר כבר אז, ההתבדלות.

פעמים רבות מזהירים אותנו שאם רק נעמוד על העקרונות שלנו, נהפוך למצורעים בעולם, אבל לא בטוח שזה רע כל כך, לולא התייחס אלינו העולם כמצורעים במשך תקופות רבות בהיסטוריה, היינו כנראה קיימים כיום רק בכתביו של הקטיוס. זהו אחד הרמזים בכך שפרשיות "תזריע - מצורע" נקראות יחד השבת, תזכורת לכך שהעם היהודי נטוע וזרוע בארץ דווקא בהיותו סוג של מצורע המתבדל מסביבתו ושומר על ייחודיותו.

משה מנדלסון, מאבות תנועת ההשכלה, שמר בביתו על הלכות השולחן ערוך קלה כבחמורה, אך מחוץ לביתו היה פילוסוף גרמני גאה, הוא מימש בכך את תפיסתו המפורסמת "היה יהודי בביתך, ואדם בצאתך". מתוך ששת ילדיו ארבעה המירו את דתם, ובהלווייתו רוב צאצאיו שליוו אותו, היו קתולים אדוקים.

הרבי מליובאוויטש אמר פעם, שהעובדה שבמשך אלפי שנים העולם דחה אותנו בגסות כמצורעים, הייתה הכנה חשובה לימים בהם נהיה פתוחים וחשופים לעולם, הייחודיות שנכפתה עלינו נצרבה בתודעה שלנו, ושומרת עלינו מהכחדה. אז אולי לא תמיד כל כך רע, להיות מצורע. 

עוד ב-

בין משה רבנו לאייזיק ניוטון: לפעמים לא כדאי לרדת במשקל

לכתבה המלאה