זה עבד לו, לראש הממשלה, יאיר לפיד, במבחן התוצאה, הנאום באו״ם בדבר הצורך להגיע לפתרון שתי המדינות השתלם. לא רק שלפיד לא נחלש מהמהלך, אלא על פי הסקרים האחרונים מאז הנאום מעמדו מתחזק. ב-13 לספטמבר הסקרים ניבאו ללפיד 24 מנדטים, ובשבועות שלאחר הנאום מגמת ההתחזקות של לפיד נמשכה והוא עומד על כ-25 מנדטים. האגדה כאילו מי שמדבר ״שמאלנית״ ומעז להעלות על בדל שפתותיו את צמד המילים ״שתי מדינות״ יאבד מנדטים, שוב התרסקה אל מול המציאות.

המהלך של לפיד להרים את הנושא המדיני ואת פתרון שתי המדינות לראש סדר היום, בוודאי גרם לכמה מיועציו להרים גבה. ממתי מועמד לראשות הממשלה, בוחר במודע לנצל את הבמה החשובה והיוקרתית בעולם כדי לדבר על הפלסטינים, על שלום, על שתי מדינות, ועוד בעיצומו של עימות אלים בשטח. לפיד אף הגדיל לעשות, ותדרך את התקשורת יממה לפני הנאום על כך שזאת גולת הכותרת של דבריו המתוכננים בעצרת. לא רק איומים על איראן, זעקות שבר וביקורת על הפלסטינים, לראשונה מזה שנים, ראש ממשלה ישראלי, ידבר על פתרון מדיני המבוסס על פשרה וסיום השליטה בפלסטינים.

על פי הנורמה שהשתרשה כאן, הרי מדובר במהלך התאבדותי, שמשחק לידיו של נתניהו. כמעט כל יועץ תקשורת במרכז שמאל יודע לדקלם ש״העם הלך ימינה״, שבנושא הפלסטיני צריך להציע רק כוח, ושאת המנדטים צריך לחפש בזירות אחרות. תוצאות הסקרים לאחר הניסוי של לפיד מוכיחות את ההיפך, מרבית הציבור הישראלי תומך בהגעה לפתרון, מצביע על פי הנושא המדיני ולא רוצה את המשך המצב הקיים. יש צימאון במרכז שמאל וגם בחלקים של מצביעי הימין לשמוע עמדה ברורה המציגה אלטרנטיבה להפיכתה של ישראל למדינה דו לאומית, לא דמוקרטית, לא יהודית ומדממת מסכסוך לאומי פנימי ובלתי פתיר.

 
על פי סקר יוזמת ז׳נבה שנערך כמה שבועות לפני נאומו של ראש הממשלה לפיד באו״ם, 77% מהציבור הישראלי סבורים שהמשך המצב הקיים רע לישראל, פתרון שתי המדינות מוביל על פני שאר הפתרונות עם 42% תמיכה, וכ-50% תומכים בפתיחת משא ומתן על בסיס פתרון שתי המדינות לעומת 39% שמתנגדים. בפילוח התוצאות, ניתן לראות שגם בקרב מצביעי הליכוד, יש תמיכה לא מבוטלת בקידום משא ומתן והגעה להסדר. לא כל מצביעי הליכוד בהכרח מזדהים עם האג׳נדה המתנחלית, השוללת את פתרון שתי המדינות.

יתרה מכך, במחקרי עומק המתבצעים כל העת עולה מגמה ברורה נוספת, על אף העובדה שהמצביע הממוצע שם את הנושא הכלכלי ויוקר המחייה בראש סדר העדיפויות, ההצבעה בפועל נגזרת תמיד מיחס לנושאים המדיניים והביטחוניים. ההיסטוריה הוכיחה כי התעלמות מהנושא הפלסטיני ובריחה לסוגיות חברתיות בלבד, לא משתלמת. כשמשאירים את המגרש אך ורק להצעות הימין, הציבור הולך אחר האלטרנטיבה היחידה שמוצעת - ימינה, ועדיין מצביע על פי הנושא המדיני ביטחוני, מפלגות המרכז שמאל מפסידות פעמיים, גם אידיאולוגית וגם אלקטורלית. התנערות מפלגות שמאל מרכז מפתרון שתי המדינות, היא נבואה המגשימה את עצמה, שבירת הקונספציה והשתיקה סביב הנושא - משתלמת.

לפיד מכיר את הנתונים, הנאום שלו איננו שליפה, ובתקופת בחירות הוא גם לא הימור. מדובר במהלך אידיאולוגי אבל גם פוליטי הסברתי מחושב, עמדה מדינית ברורה ולצידה אתנן אלקטורלי המתבטא בסקרים. לפיד הבין שעליו להצטייר כראש ממשלה המכתיב סדר יום ומציע פתרון (גם אם כללי וראשוני) מדיני. המיצוב המנהיגותי והעמדה הערכית ישתלמו.

עוד ב-

נתניהו בלחץ? טיבי מוכן לשבת בקואליציה עם לפיד

לכתבה המלאה

כפי שקרה בעבר, עת השלום עם מצרים, ההליכה למתווה אוסלו, הסכם השלום עם ירדן, היציאה מלבנון, ההתנתקות וההליכה להסכמי אברהם תמורת ביטול הסיפוח, כשמציעים לציבור עמדה ברורה, מתווה לפתרון, יש רוב למהלך. כשנבהלים מתדמית השמאלן ומפקירים את הזירה המדינית לימין, הוא מנצח, גם בקלפי.