אפילו יותר מהחדשנות, הניהול או המוצר המצליח, את "סייברארק" שנמכרה השבוע באקזיט ענק ל"פאלו אלטו", אפיינה מאז ומתמיד הסבלנות. בעקבות ההודעה על העסקה החלומית, רבים ציטטו את תג המחיר של 25 מיליארד דולר – השני בגובהו בתולדות המדינה – ורק מעטים הזכירו שכדי לכבוש את הפסגה הזו, לחברה שייסד אודי מוקדי נדרשו 25 שנים ארוכות של התמדה. בניגוד לתרבות האינסטנט שבה סטרטאפים מגייסים הון ומוכיחים מודל ראשוני בדרך לפגוש כסף גדול, "סייברארק" היא תאגיד בוגר שהתמודד עם משברים, הונפק בנאסד"ק והגיע לרווחיות, הרבה לפני שמישהו בארה"ב התעניין באפשרות של מיזוגו.

זה אקזיט שכולו כחול-לבן כי גם את החברה הרוכשת ייסד הרי יזם ישראלי – ניר צוק – ומאז היא כבר קנתה סטרטאפים רבים. בכל זאת "סייברארק" שונה מפני שהיא נמכרת כחברת ענק, עם מניה נסחרת, בתחום אבטחת הזהות שחסר בפרוטפוליו של "פאלו אלטו". בתמצית, מדובר בהגנה על בסיסי הנתונים של ארגונים ציבוריים ופרטיים, ממשתמשים שמתחברים עם שם משתמש וסיסמה: ניהול ההרשאות של כל אחד מהם, מעקב אחר פעילותם במערכת ווידוא שהם יוכלו להיחשף או לשנות רק את החלק המתאים להם. נוסף על הגורם האנושי, גם אלגוריתמים של בינה מלאכותית עושים שימוש גובר בגישה לנתונים ולכן האתגר הגדול יהיה לאבחן ולאבטח את זהותם בעידן ה-AI.

התמורה ש"סייברארק" תקבל על העסקה גבוהה ב-26% משוויה בבורסה, והסכום החריג גרם להרמת גבה בשוק ההון. ביום המסחר הראשון שלאחר ההודעה, מניית הקונה "פאלו אלטו" ירדה בכ-5%, אך הניסיון מלמד שנדרש זמן לעכל התפתחויות כאלה והמשקיעים עשויים לשנות בהמשך את דעתם. אגב, מוקדי עצמו הפגין בשנים האחרונות אופטימיות רבה באשר לענף הסייבר המקומי, והדגיש תמיד את יתרונותיו היחסיים – הערכה שאכן התממשה, לא רק במקרה שלו אלא גם לגבי סטרטאפים רבים, ובראשם כמובן Wiz.

ואכן, במבט ראשון נדמה שאין סיבה לחשוש לחוסנו של ההייטק הישראלי, גם אם תימשך המלחמה לנצח: עוד בשנה שעברה, וביתר שאת מתחילת 2025, התחום חזר לימים הטובים שלאחר משבר הקורונה – עם גיוסי הון לסטרטאפים ביותר מ-8 מיליארד דולר, ו-68 אקזיטים לפי נתוני Startup Nation Central. ההתייצבות של "שגרת החירום" (עד לעימות עם איראן ביוני), והירידה בגיוסי המילואים (לפני "מרכבות גדעון" במאי), חיזקו בקרב משקיעים זרים את התחושה שישראל תוכל לחיות באנומליה: גם לשלוט צבאית בעזה, גם לנהל כלכלה משגשגת – ודווקא בשל מצבה להוביל חדשנות ביטחונית מרשימה, בראשה מערך הגנה אווירית המאפשר את תפקוד המשק.

אלא שמשיחות עם שורת גורמים בהייטק, עולה כי משהו באופוריה החל להיסדק בשבועות האחרונים. קרנות ההון-סיכון הזרות, שמעורבות בכ-70% מסבבי הגיוס לסטרטאפים הישראלים, יכולות אמנם להשלים עם האיום הבליסטי – אך מתקשות יותר להכיל את הבידוד המדיני הגובר שעמו מערכות ההסברה מתמודדות בהצלחה חלקית בלבד. החשש שמדינות מערביות יטילו סנקציות על עסקים בארץ, בשל האחריות שהן מייחסות לממשלה עקב המצב בעזה, עלול להרתיע חלק מהמשקיעים הגדולים מלהזרים עוד כסף לשוק. נכון – צעדי ענישה כלל לא נשקפים מארה"ב, שבה מאוגדות רוב הקרנות הרלוונטיות (בראשן "אינסייט" שמימנה השנה 10 מיזמים כאן) – ועדיין כדאי שלא לזלזל בפוטנציאל הנזק.

באופן ישיר, למממנים הגדולים של ההייטק יש אינטרסים כבדי משקל בבירות אירופיות כמו לונדון ופריז, שהודיעו על כוונתן להכיר במדינה פלסטינית על רקע התמשכות המלחמה. אפילו במקרה שהן רק יקראו לשקול הקפאת השקעות במשק, כאמצעי לחץ להפסקת אש קבועה, הדירקטוריונים של אותן קרנות יעמדו בפני דילמה אמיתית מתחום ניהול הסיכונים. באופן עקיף, האטרקטיביות של השוק הישראלי נובעת במידה רבה מחוזק המחקר המדעי כאן (במיוחד בתעשיות מורכבות כמו ביומד או אקלים) – והמלצת הנציבות האירופית, לשלול מענקים מאקדמאים במסגרת התכנית "הורייזן" (על אף שככל הנראה, לא תתממש בטווח הקצר), מעמידה גם היא בסיכון את המשאבים שעליהם נשענת חלק מהחדשנות כאן.

האם מדובר בדאגה תיאורטית ותו לא? כיוון שהגברת הלחצים הדיפלומטיים על ישראל החלה רק ביולי, מוקדם לדעת אם עד כה נגרם להייטק נזק אמיתי. נתונים ראשוניים, שעשויים להתעדכן בהמשך, מאותתים על חודש חלש מבחינת מס' הפעולות – עם 32 גיוסי הון (לעומת 60 בממוצע בין ינואר ליוני השנה), בסך כולל של כ-900 מיליון דולר (ירידה של כ-33%), 4 אקזיטים כולל את "סייברארק" (מול 11 בחודש רגיל) ואפס הנפקות בבורסה (מול 2.6 בממוצע). זהו אינו סתם "אפקט קיץ", שכן יולי אשתקד עמד בסטנדרט המוכר ואף מעבר לכך, ומנגד אלה אינם ממצאים מובהקים מספיק כדי לגזור מסקנה חד משמעית על "משבר".

עוד ב-

המדינה מתנערת מהכישלון בהורדת מחירי הנדל"ן; מס הרכוש בדרך

לכתבה המלאה

אדרבא: השנה, כאמור, נסגרו שני האקזיטים הכי גדולים אי פעם, עסקאות "סייברארק" ו-Wiz, הממתינות שתיהן לאישור הרגולציה בארה"ב. בהנחה שהן יתממשו, סך המכירות של חברות לחו"ל עשוי לחצות השנה רף היסטורי של 100 מיליארד דולר – נתון שהממשלה תגייס כדי להוכיח לכאורה את איתנות המשק. אלא שכדי להבין מגמה ארוכת טווח, חשוב להסתכל על הנתונים גם בנטרול אירועים חריגים (ומשמחים) כאלה. כשמביאים בחשבון תרחישים מדיניים-ביטחוניים שונים, התמונה האופטימית בכללותה, נעשית מורכבת יותר.