בהודעת בנק ישראל שלא יפחית את הריבית, בפעם ה-11 ברצף, הוקדש השבוע פרק נרחב לעלייה במחירי הדירות – אחת התופעות המטרידות בכלכלת המלחמה המתמשכת – אלא שנתון מפתיע בלט בהיעדרו מהסקירה של הנגיד: מתברר שמתוך תיק המשכנתאות של הציבור, 3 מיליארד ו-600 מיליון שקלים אינם משולמים כבר מעל 90 ימים – סכום חסר תקדים של חובות בפיגורים מאז החל פרסומם הסדיר לפני 14 שנה. מדובר בזינוק של 15% בהיקף ההלוואות לדיור שלקוחות אינם פורעים מתחילת המלחמה הנוכחית, והוא מייצג ככל הנראה אלפי משפחות בקשיי מימון שביתן נמצא בסכנה. אלה רק מצטרפות לרבים שהגיעו להסדרי מחזור או פריסה מחדש של החוב, ולא נקלעו רשמית לפיגור – אך למעשה, גם הם לא עמדו בלוח הסילוקין המקורי.

מנקודת מבט של מאקרו כלכלן בכיר כמו הפרופ' אמיר ירון, זו לא נראית כמו בעיה גדולה: יתרת המשכנתאות של הישראלים מסתכמת בכ-606 מיליארד שקלים, והחלק היחסי של ההסתבכויות – 0.59% מהסכום - כמעט זניח בעבור הבנקים, ודאי על רקע רווחי השיא שהציגו בשנתיים האחרונות. במילים אחרות: "פועלים", "לאומי" ו"מזרחי" יכולים לספוג במצבם הנוכחי איחור קטן בפירעון, וכנראה מבינים שהרגולטור מצפה להתחשבות בלקוחות תמורת העלמת העין מחגיגת הריביות והדיבידנדים. ואולם, כיצד ינהגו שם כשישתנו הנסיבות – למשל אם תופעת הפיגורים תגדל, המלחמה תסתיים, תוצאות המערכת הפיננסית ייחלשו או כל התרחישים גם יחד? כאן  העלילה עלולה להשתנות.

מבט מפולח יותר על סוג ההלוואות שבפיגור, מלמד שרובן הגדול (כ-60%) ניתנו במקור בסכום של עד 1.2 מיליון שקל – בדיוק הפרופיל הקלאסי של רוכשי דירות צעירים, בני מעמד הביניים. בקבוצה הזו נכללים למשל רבים ממשרתי המילואים, שאמנם קיבלו הטבות בעקבות תרומתם למדינה, אך לא זכו לסיוע ארוך-טווח במימון המשכנתא; משפחות מהעוטף או הצפון שפונו מביתן לזמן ממושך תוך שהכנסתן נפגעה – ועדיין לא "מצאו את עצמן" מחדש בשוק העבודה; עצמאים חדשים יחסית, שבטרם המלחמה היו במסלול של צמיחה במחזור הפעילות העסקית, אך הפיצוי שקיבלו חושב על בסיס שנים קודמות; וגם "סתם" לקוחות שלא חישבו נכון משמעות הריבית הגבוהה על כושר הפירעון שלהם.

חשוב להבין: החזרי המשכנתא של עם ישראל גדלו בממוצע ביותר מ-1,000 שקל מאז שבנק ישראל הקפיץ את שיעור הריבית בסדרה של 10 פעימות, כחלק ממאבק באינפלציה. במהלך הכואב הזה, הנגיד אמנם מנע גל התייקרויות חריף יותר שעלול לפגוע בשכבות החלשות – אך הותיר את לקוחות הבנקים במלכוד: המחירים ממשיכים לעלות בקצב מהיר מהצפוי (3.6% רק בשנה האחרונה), השכר החציוני מדשדש, ומי שזקוקים לאשראי בצל מלחמה ממושכת נאלצים לשלם "קנס" כבד על החוב. עסקים קטנים מתקשים לקבל הלוואות כדי להתניע מחדש, ו-9% מהם מדווחים על מצוקת נזילות שעלולה אף להוביל לסגירתם. כשמוסיפים לכל אלה את נטל מימון הדירה, אפשר להבין מדוע בהתאחדות יועצי המשכנתאות חוששים שהיקפי הפיגורים רק יעלו.

את קריאת האזהרה הראשונה צריך לשלוח לכיוון הממשלה: בניגוד להבטחות של נתניהו והשרים, יוקר המחיה אינו יורד אלא עולה בכל תחומי החיים – וההכנסה הפנויה, שאמורה לשמש לתשלום החובות, נשחקת בשל האינפלציה. התחלות הבנייה, שיוצרות את היצע הדירות בשוק, נמצאות בירידה מתמשכת בשל היעדר פועלים (מחסור של 70,000 זרים בהשוואה למציאות שלפני המלחמה), וכך מחירי הדירות מזנקים גם בזמן המלחמה. מה לגבי ענף המזון? רפורמת "מה שטוב לאירופה" אינה מורגשת על המדף, כניסת רשתות בינלאומיות כמו "קרפור" לא באמת שברה את השוק וחקירת רשות התחרות נגד בכירי הענף מסתיימת בקול ענות חלושה. ההתייקרויות בתחום התחבורה שכולן מתוצרת הממשלה – מהבלו על הבנזין, דרך רכב חשמלי ועד לתחבורה הציבורית – משלימות את המחדל הגדול של זניחת הטיפול בחיים עצמם, לטובת כותרות מושכות לייקים בבייס על המהפכה המשטרית.

דווקא בצל הכישלון של הפוליטיקאים, חשוב שבנק ישראל יביט על הפיגור בתשלומי משכנתאות לא רק מבעד לעיניים של היציבות הבנקאית גרידא, אלא כנציג הלקוחות עצמם שחייהם בישראל ממילא מדורדרים. איך ניתן לסייע להם להימנע מאובדן נכסיהם, או משקיעה לספירלה של ריביות פיגורים אינסופיות, כשהנגיד עצמו אחראי במידה רבה לזינוק בהחזר החודשי שלהם? ה"מבצע" הזמני שעליו בישרו שם – הטבות בשווי כולל של כ-3 מיליארד שקל על פני שנתיים, כשכל בנק מרכיב בעצמו את חבילת ההנחות ללא פיקוח אמיתי – לא תשיג את המטרה: ראשית, מדובר בכ-5% בלבד מהרווח השנתי של המערכת הפיננסית והסיוע פשוט דל מדי; שנית, ברור שחלק מהסכום הבנקים היו מציעים בכל מקרה כחלק ממאמצים שיווקיים, גם בלי התערבות הרגולטור; שלישית, אין בהסדר דרישה ספציפית לתעדף נוטלי משכנתאות על פני אוכלוסיות חזקות יותר, כמו משקיעים בניירות ערך או בעלי יתרות זכות בעו"ש. העיקר שיוצג חיסכון ללקוח – ולא באמת חשוב איך.

עוד ב-

הבנקים מסכנים אותנו: הציבור לא עומד בהחזרים ודוחה את המשכנתא

לכתבה המלאה

כצעד ראשון, יש להפוך את העיסוק בפיגורים של נוטלי משכנתאות לחלק בלתי נפרד מדיוני הריבית ומהסקירות המוצגות בסיומם, שכן החלטת בנק ישראל משפיעה באופן ישיר על האפשרות של לקוחות "בקצה הסקאלה" לעמוד בפירעון המוגדל. את המעקב אחרי התופעה אפשר לנהל באופן הגון ופרופורציונלי, שמביא בחשבון גם את סכום השיא שאינו נפרע וגם את משקלו (הסביר לכאורה) בתיק ההלוואות כולו. מהבנקים צריך לדרוש נתונים על מספר הפינויים בפועל והמכירות הכפויות של נכסים בשל אי-עמידה בתשלומים, כדי להבין את הנזק החברתי שהבעיה כבר גורמת. ולבסוף, לציבור עצמו חשוב להציע עזרה בתכנון הפיננסי: לא פחות מכפי שחיילי המילואים זקוקים לנקודות זיכוי ממס, נדמה שהם צריכים היום יועץ משכנתאות.