בחודשים האחרונים מנהלת ממשלת ישראל מערכה נגד הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית בתירוצים שונים, פעם כי המלחמה לא הסתיימה עדיין ואסור שקצינים יצטיידו בעורכי דין, ופעם כי אין, כביכול, אמון בנשיא בית המשפט העליון שהוא הקובע על פי החוק את הרכבן של ועדת החקירה. תירוץ אחרון זה עלוב במיוחד, הן משום רצח האופי שנעשה לנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, והן משום שהוצעו הצעות פשרה שיבטיחו מינוי הרכב מאוזן, שלא זכו להתייחסות הממשלה.

מנגד יש סיבות טובות מאוד להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית דווקא עכשיו, כפי שדורש רוב גדול של המשפחות השכולות, בעיקר כדי לברר את האמת, להפריח (או לאשש) תיאוריות קונספירציה שנפוצו לכל עבר, ובעיקר כדי להפיק לקחים לעתיד. התחקירים הצבאיים אמנם חשפו חלק מהכשלים הצבאיים המודיעיניים והטאקטיים, אך שאלות רבות ברמה האסטרטגית נותרו ללא מענה. האם הדרג המדיני ידע על תכנית "חומת יריחו? ואם כן מה נעשה כדי להתמודד מולה? מה הרציונל העומד מאחורי הסיסמא "חמאס הוא נכס"? מדוע לא חוסלו ראשי החמאס? מי קיבל ההחלטה על מימון חמאס ומזוודות הכסף? אילו אמצעים ננקטו להבטיח שהכסף יגיע לייעודו ולא ינוצל לרעה? ובעיקר מי תמך ומי התנגד בכל אחד מהנושאים הללו ומאילו נימוקים?

במצב שנוצר יש אם כן לפעול לבירור האמת והפקת לקחים בדרך אלטרנטיבית בתקוה שבהמשך הדרך אכן תוקם ועדת חקירה ממלכתית. מה שנדרש עתה הוא לדרוש מן הממשלה, על פי הוראות חוק חופש המידע, את חשיפת כל הפרוטוקולים מן העשור האחרון של דיוני הקבינט הבטחוני בנושא עזה (כמובן שניתן להשחיר פרטים סודיים ביותר) וכך להגשים את זכותו הבסיסית של הציבור לדעת.

אין ספק שבפרוטוקולים של הקבינט מן השנים האחרונות, וגם בפרוטוקולים של פורומים מצומצמים יותר, שגם הם מוקלטים ומן הסתם מתומללים, טמונים אוצרות לבירור שאלות רבות ועיקרן מדוע לא פעלו צבאית נגד חמאס. בעניין זה למשל יש להניח שנמנעו מפעולה בעיקר בגלל החשש להיגרר למלחמה שלא ברור איך תסתיים, שעלולה להביא לירי טילים מאסיבי על המדינה מכל עבר, והחשש לחוסר גיבוי בינלאומי למכת מנע. בכל זאת יש חשיבות רבה לבחינת הדיון בקבינט בנושאים אלו, הן כדי לברר האמת והן כדי להפיק לקחים לעתיד.

חוק חופש המידע קובע כי רשות ציבורית לא תמסור מידע אשר בגילויו יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בביטחון הציבור או בביטחונו או בשלומו של אדם, ולכן ודאי שחלקים מן הפרוטוקולים יושחר, אולם זו הדרך בירור האמת על פי העקרון שאין מחטא כאור השמש.

יש להניח שהממשלה תתנגד לבקשת חופש מידע לחשיפת פרוטוקולים כאלה, ותנסה לגרור את הפונה, תחילה כמה חודשים, כפי שמאפשר החוק, ובהמשך אם תוגש עתירה בבקשות ארכה למיניהן. באופן דומה המדינה התנגדה לחשיפת ההסכם שנחתם עם חמאס בעניין החזרת החטופים, למרות שחמאס מחזיק בו, ועתירה שהוגשה לבג"ץ בנושא נדחתה.

יחד עם זאת, לעתירה שתוגש יש סיכוי מסוים להצליח, ויש להניח שבית המשפט ודאי לא ידחה על הסף עתירה שתוגש על ידי המשפחות השכולות, או אדם אחר שנפגע ישירות ממחדל 7.10. אפשר אפילו לקוות שבית המשפט לא יאפשר במקרה מיוחד זה גרירת רגליים מצד הממשלה ויביא תוך זמן סביר מזור לכאבן של המשפחות השכולות, ולזכותו של כלל הציבור לדעת את האמת שמאחורי האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה.

עוד ב-

הקרב האחרון של יריב לוין: מי ירכיב את ועדת החקירה ל-7/10?

לכתבה המלאה