באישון לילה הממשלה אישרה השבוע את הכספים הקואליציוניים לשנת 2025, בהיקף של יותר מ5 מיליארד ש"ח. באופוזיציה מיהרו לצעוק שהממשלה לקחה את כל חמשת המיליארדים האלו לעצמה. בקואליציה השיבו מתקפה וטענו שמדובר בהוצאות ענייניות לכל דבר. כולם מסלפים. הנה האמת:  למרות המלחמה, כספים סקטוריאליים ממשיכים לזרום בהמוניהם. אבל המנגנון הרבה יותר סבוך ומתוחכם מהסיסמאות שנזרקות. צללנו להסכמים שאישרה הממשלה וגם למה שלא תראו בהם, בכוונה. הנה ארבע סיבות לדאגה:

1) המרוויחים הגדולים מהכספים הקואליציוניים: חצי מהסכום לחרדים, יהדות ומתנחלים
בהחלטת הממשלה שאושרה עשרות רבות של סעיפים, ביניהם כאלו שיעלו לכל בר דעת את הסעיף כמו מעל מיליארד ש"ח לישיבות האברכים המשתמטים ומיליונים למוסדות שמונעים גיוס לצה"ל. אבל לצידם דברים שכל בר דעת לא היה מוותר עליהם, גם בשעת המלחמה: עזרה לנזקקים, נוער בסיכון, מכינות קדם צבאיות ועוד.

כל צד מהדהד את המטרות שנוחות לו, אבל את ההסכמים צריך לשפוט לא לפי יוזמות נקודתיות, אלא במספרים הגדולים. אז חיברנו את כל מה שיקבל ה"בייס": חרדים, מתנחלים ושאר מיזמי דת ויהדות. לפי הלמ"ס, הציבור הדתי והחרדי מהווה כ20% מהאוכלוסיה בישראל (לא כולל מסורתיים). אבל המיעוט הזה יקבל את רוב הכספים הקואליציוניים, קרוב ל3 מיליארד ש"ח. רוב הסכום לחרדים, לא רק לישיבות ובתי הספר שברובם לא מלמדים ליבה, גם למבני ומוסדות דת, מכוני מחקר תורניים ומיזמים שימומנו עבור המועצות שלהם בלבד.

נתח נוסף יושקע בשלל פרויקטים לחיזוק הזהות היהודית, שספק אם עונים על ההגדרה של צורך בוער בשעת מלחמה. ומאות מיליוני שקלים יגיעו לעידוד ההתיישבות ולהטבות שרק המתגוררים מחוץ לגבולות הקו הירוק יהנו מהם. כל המרוויחים הגדולים הללו יהנו לצד זאת מסעיפים רבים שמיועדים לכלל הציבור: רבע מיליארד שקלים שבש"ס דרשו לביטחון תזונתי, עשרות מיליונים לעמותות בריאות, פיתוח הפריפריה, שירותים חברתיים ועוד. אז נכון, לא כל הסכום המפוצץ יגיע לידיהם, אבל כשהממשלה מחלקת כסף למטרות פוליטיות היא לא עושה את זה עבור כולנו, הבוחרים שלה מעל הכול. 

2) ומה עם החצי השני? ניסיון העבר מלמד שלא בטוח שכולנו נהנה ממנו
גם אם נתמקד בחצי הכוס המלאה, יותר משני מיליארד ש"ח שמיועדים למטרות שסך הכול בקונצנזוס, לא בטוח שהכסף הזה ישפך על כולם. לכאורה החוק מחייב שהתקציבים יחולקו בצורה שוויונית, רבות מהתוכניות שאושרו עוד לא זכו לאישורים משפטיים, אבל כדי להוציא אותם לדרך יצטרכו לעבור את השלב הזה. אלא שהמציאות מלמדת שיש גם דרכים לעקוף את המהמורה הזאת. 

ב2023 הממשלה ביקשה לאשר מעל 20 מיליון ש"ח לבניית פנימיות ביהודה ושומרון. הייעוץ המשפטי שם ברקס, עד שמשרד החינוך התחייב שהכסף ישמש לבניית פנימיות בכל רחבי ישראל, יתחלק לפי קריטריונים שוויוניים. אבל במבחן התוצאה? חצי מהכסף הגיע למרות הכול ליהודה ושומרון, אזור שמתגוררים בו רק 7 אחוז מאזרחי ישראל. מה שאיפשר לזה לקרות, הוא הקריטריונים ה"שוויוניים": הם תיעדפו אזורים מתוחים בטחונית, מה שעוד נשמע הגיוני. אבל תיעדפו גם בנייה של מבנים יבילים וזאת, תיראו מופתעים, הצורה שבונים בה פנימיות רק מעבר לקו הירוק. מבולבלים? זה בדיוק מה שהשרים בונים עליו, ככה עד שנשים לב, אם בכלל, הכסף כבר יזרום למקומות הנכונים להם. כך היה עם בינוי הפנימיות והוא כמובן רק דוגמא אחת.

3) ההוצאות הסקטוריאליות שנשארו מחוץ לכסף הקואליציוני ולמה יעלו יותר ביוקר
זה הרגע לומר בהגינות: כל ממשלות ישראל, לפחות בעשורים האחרונים, חילקו כספים קואליציוניים. הממשלה הנוכחית אמנם שברה שיא בהיקפם, גם בשעת המלחמה, אבל אפילו לפיד,  שהגיש בעבר הצעת חוק לבטל את המנגנון השנוי במחלוקת, לא ויתר עליו כשהפך למקבל ההחלטות. זה קורה כי בסוף מדובר בקיצור דרך: כדי להכניס משהו לתקציב כדת וכדין, הוא כבר צריך לעבור את כל המנגנונים הבירוקרטיים והאישורים המשפטיים, אחרת יחכה לשנה הבאה.

את הכספים הקואליציוניים, לעומת זאת, אפשר לשמור בצד בתחילת השנה בהכרזה על מטרתם הטנטטיבית, ובמהלכה לטפל בפרטים הטכניים שיאפשרו להוציא אותו. אבל לחיפזון יש גם מחיר: מהלכים שנכנסים לתקציב ממשיכים לקבל מימון הלאה בכל שנה, אלא אם מקבלי ההחלטות משנים את זה אקטיבית. הכספים הקואליציוניים הם הוצאה חד-פעמית, כלומר בכל שנה יהיה צריך לאשר אותם שוב ושוב, ובמקרה של סעיפים פוליטיים נפיצים? להתמודד עם הביקורת הציבורית שוב ושוב.

לכן שר האוצר סמוטריץ' שינה כיוון עם פרוץ המלחמה: כבר בשנה שעברה ניסה להעביר החלטה שתמחק את המושג "כספים קואליציוניים" מהלקסיקון ותכניס את כל המיליארדים לבסיס מ2025. "אני עיוור למושג הזה, מבחינתי יש כספים טובים ולא טובים", הסביר לא פעם וטען שבתקציב יש גם כספים שמשרתים רק את האוכלוסיה החילונית. עכשיו, כשרגע האמת הגיע, הוא נחל הצלחה חלקית – משרדי האוצר והמשפטים אישרו להעביר כספים שמשולמים מידי שנה במשך עשור לבסיס התקציב, כך נשלם עליהם לא רק עכשיו אלא גם שנים קדימה.

הדבר אף ממחיש שיטה עמוקה ויקרה יותר: מי יודע כמה סעיפים סקטוריאליים עוד מסתתרים עמוק, כבר עכשיו, במאות עמודי התקציב? דוגמא לכך קיבלנו השבוע בדיוני ועדת הכספים, שם התברר שמשרד התרבות והספורט משקיע מיליונים במכוני מחקר תורניים. הם משמשים ללימוד מצוות, הורות, הקמת כולל לאברכים ועוד, אבל הקשר בין רובם לתרבות מקרי בהחלט. 

כך, בשורה התחתונה, מדובר ביותר משלושה מיליארד שקלים של הטבות בלעדיות לאוכלוסיות שהממשלה חפצה ביקרם, אולי אפילו ביותר מחמישה מיליארד שקלים. ככה זה כשאין שקיפות, ויש מי שמנצלים את האפלה.

4) זה עוד עלול להתדרדר, כשלא יהיו שומרי סף
זוכרים שאמרנו שעם כל הכבוד לכספים קואליציוניים, צריך לחלק אותם לפי קריטריונים שוויניים? ואי אפשר לחלק אותם עד שאין את כל האישורים המשפטיים? זה הזמן להכיר את שני האנשים שעומדים בדרכם של הפוליטיקאים למחטפים בתקציב, בשם החוק: היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה והיועץ המשפטי של משרד האוצר אסי מסינג.

עוד ב-

משתלם לעבור על החוק? זה מה שמצפה לבעלי הרשתות שדאגו שנשלם ביוקר | עמית תומר

לכתבה המלאה

רק שמסינג יסיים את תפקידו בסוף החודש, רגע אחרי שהתקציב הנוכחי עומד לעבור, לאחר ששר האוצר הדיח אותו, לכאורה מסיבות טכניות. אתמול התבשרנו שגם בהרב מיארה עומדת בפני הדחה, לאחר ששר המשפטים הודיע שהממשלה תקיים הצבעת אי-אמון אודותיה. אם הם יוחלפו באנשים שהממשלה תמנה, כאלו שנאמנים לה, גם הבקרה הזאת על הקופה הציבורית תיעלם. אז המיליארדים הרבים שכבר חולקו לבוחרי הקואליציה, עלולים להתברר רק כמנה הראשונה.