לאחרונה הדהימה שופטת בית המשפט העליון, הגברת יעל וילנר, והצהירה כי "למונופולים יש זכויות חוקיות". כבוד השופטת נדרשה להצהרה מדהימה זו כדי לנמק מדוע בית המשפט העליון החליט לרוקן מכל תוכן את החוק האוסר על מונופולים לגבות מחירים מופרזים (היינו מחירים המגלמים רווח בלתי הוגן). אותו חוק אשר המחוקק הישראלי אימץ מתוך החקיקה הצרכנית האירופית, העתיקו מילה במילה, וקבע כי הוא יהיה אחד מהנדבכים החשובים של הגנת הצרכן בישראל. 

בחוצפה שאין לה גבול ובתמיכת לא אחרים מאשר היועץ המשפטי לממשלה ורשות התחרות ולבקשת מונופול קוקה קולה (אשר בעליו שולט במונופול ערוץ 12) החליט בית המשפט העליון לקבוע סייגים לחוק. סייגים שלא קיימים בחוק המקורי, לא קיימים כמובן באירופה ואשר הופכים את החוק הישראלי לאות מתה. 

שאלו את עצמכם את השאלה, מה סמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת בהבל פה (בין אם ביטול מפורש ובין אם ביטול הלכה למעשה באמצעות פרשנות מאולצת ומפוברקת אשר ברור כי היא אינה ולא הייתה מעולם כוונת המחוקק)? ובכן אין לו סמכות כזו. הוא נטל אותה לעצמו ללא הסמכה מהכנסת.

חמור עוד יותר. אנא שאלו את עצמכם כעת, האם פסילת החוק (סליחה, ריקונו מכל תוכן) נשענת על דוקטרינה משפטית שקבע העליון מלכתחילה אשר מאפשרת לו (הגם שרק לשיטתו) ביטול של חוק שקבעה הכנסת? ובכן אין כזו דוקטרינה ולשם ביטול החוק נאלץ בית המשפט העליון לפעול ללא דוקטרינה קודמת שמבססת את החלטתו. זאת, מאחר שהחוק אינו סותר חוק יסוד, הליך החקיקה היה תקין ואילו עילת הסבירות אינה רלוונטית שהרי המדובר בחוק התקף במעוז הדמוקרטיה של האיחוד האירופי כולו. במילים אחרות, ביטול החוק נעשה כיוון שלשופטים הוא פשוט לא נראה טוב בעין. הם סימנו המטרה וכעת יורים את החיצים המשפטיות. למישהו שמריח כמו שרירותיות ואכיפה סלקטיבית? למי מכם זה מריח כמו הון שלטון?

למעשה, מבחן ה"לא בא טוב בעין" אינה פרפרזה או מטאפורה ואפילו לא שפה גסה אלא סייג אמיתי שקבעו השופטים כמעט כהאי לישנה. במסגרת זו, אחד הסייגים המפוברקים שהמציאו לעצמם השופטים בעזרת חסידי המונופולים ברשות התחרות ובייעוץ המשפטי לממשלה מתבסס בדיוק על מבחן העין. הם החליטו שרק רווח מופרז שינקר להם את העין יכול להיות מטופל חוקית ואף הוא כמובן רק אם יעמוד בסייגים הבלתי אפשריים האחרים שהמציאו השופטים. רמז עבה כפיל באשר מה ינקר להם את העין ומה לא ינקר את העין רמזה מערכת המשפט בהחלטותיה באשר למחירים המופרזים של תנובה וקוקה קולה. מחירים המגלמים רווח העולה פי שניים ואף פי ארבעה מהרווח שנקבע כמופרז באירופה לא ניקרו את העין לשופטי ישראל.

נימוק נוסף על הנימוק המכונן והדמוקרטי בנוסח שלא מנקר להם את העין היה התבססות בנימוקיהם לריקון החוק מתוכן על השיטה האמריקאית אשר היא שונה תכלית השינוי מהשיטה האירופית. ברם, השיטה האמריקאית עמדה לנגד עיני המחוקק הישראלי והוא במודע בחר לדחות אותה ולאמץ את החוק האירופי. אולם מי הם המחוקקים הישראלים שיחליטו ויכופפו את ידם (או מוטב לומר את עינם) של שופטי העליון? אלה לא מחויבים לחוק או למחוקק. הם יחוקקו מחדש בהתבסס על איזה חוק אחר בעולם שימצאו לנכון גם אם הכנסת בישראל דחתה אותו במפורש וגם אם גם עשרות מדינות האיחוד האירופי דחו את השיטה האמריקאית. 

והנה, יצא המרצע מהשק. מה שמנקר לשופטים את העין הוא לא אחר מהזכויות החוקיות של המונופולים. העובדה כי הזכויות הללו סויגו על ידי החוק האירופי ובעקבות האיחוד האירופי הם סויגו גם על ידי המחוקק הישראלי לא הפריעה לשופטי ישראל העליונים מכל אדם. אם אין זכויות שניתנו למונופולים בחוק הישראלי וגם לא בחוק האירופי הרי שופטי העליון ימציאו זכויות חוקיות ממוחם הקודח, או אולי מוטב לומר יקראו מתוך עיניהם היפות של המונופולים. 

ומה באשר לזכויות החוקיות של אזרחי ישראל? מה באשר לחוק הנפלא שלנו שאומץ מאירופה והגן היטב על אזרחי אירופה? לישראלים אין כידוע זכויות. הישראלים הם רק פרות חולבות של מונופולים, יבואנים בלעדיים, גזלנים ממשלתיים, בנקים עושקים ושופטי עליון יפי הבלורית וכמובן העין. 

אם למישהו מכם עוד היה ספק עד כמה שותפים שופטי העליון לדורותיהם באשמת (כן, אשמה היא המילה) יוקר המחיה (לצד ממשלות ישראל, שריה ופקידיה) ועד כמה הם סייעו לבסס את האוליגרכיה של ההון והשלטון הנהוגה במקומותינו הרי דבריה של הגברת וילנר צריכים להעיר אתכם משנתכם או שמא נאמר צריכים לנקר לכם את העין.   

עוד ב-

עקשנות מקוממת: בנק ישראל ומשרד האוצר נקלעו למבוי סתום | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית