דו"ח חדש של ענקית ביטוח האשראי העולמית Coface חושף כי חלק מיצרני התרופות ממדינות אסיה החלו לקצץ את תפוצת הסחורות שלהם, ואף הכריזו על פגיעה כתוצאה מכוח עליון. ככל שאספקת הכימיקלים בעולם מתעכבת, יצרניות אלו עלולות להתקשות באספקת תפוקה רגילה עבור מוצרים מסוימים. 

ייצור התרופות מתבסס ברובו על חומרי גלם פחמימניים כגון נפט וגז, כאשר המובילה בהמרת חומרי הגלם הללו לרכיבים פרמצבטיים חיוניים היא סין ולצידה הודו, המספקת כ20% מהתרופות הגנריות בעולם.

תרופות אלו מהוות את הרוב המכריע של טיפולים הניתנים מידי יום, בין אם להקלה על כאבי ראש או עבור איזון כולסטרול. פרצטמול הינה דוגמה מצוינת לתלות זו בנגזרת של החומרים הפטרוכימיים. עבור ייצורה, נדרשים נפט גולמי, גז טבעי, מתנול, גופרית, אמוניה, פרופילן ובנזן. כל אלו נמצאים בסכנת אספקה סדירה, בעקבות הסגירה של מיצרי הורמוז.

מיכאל נחמנוביץ, מנכ"ל Coface ישראל, סיפר: "ההשפעה על שוק הפארמה אינה מסתכמת בעיכוב נקודתי באספקה: כאשר חומרי גלם ורכיבים פרמצבטיים מתעכבים, קווי הייצור נעצרים, מלאים מתדלדלים והלחץ מתגלגל במהירות לעלויות גבוהות יותר. בסביבה שבה כוח התמחור מוגבל בגלל פיקוח ומכרזים, המשמעות היא סיכון ממשי למחסור, במיוחד בתרופות גנריות ובמוצרים בסיסיים שנצרכים בנפחים גבוהים, ולפגיעה ברציפות הטיפול. בתקופות כאלה, על חברות הפועלות בענף הפארמה להדק את ניהול הסיכונים שלהן לאורך שרשרת האספקה, לבחון חלופות לספקים, להיערך ללוחות זמנים עדכניים, ולהקפיד יותר על תנאי תשלום ובקרת אשראי מול לקוחות".

התלות בשווקי המזרח והבעייתיות הנגזרת מהמצב
כאמור, סין והודו שולטות בשרשרת האספקה העולמית של תרופות מסיבות מבניות. שתי המדינות מתבססות על התחום הפטרוכימיה. הן מייבאות נגזרות נפט וגז, כגון נפטא ומתנול, והופכות אותן לתשומות כימיות בסיסיות.

המעבר לתחום התרופות היה צעד טבעי עבורן. הדבר אפשר להן לחזק את כלכלתן, ולספק סחורות לשווקים מקומיים גדולים. מאז תחילת שנות ה-2000, מעמד זה התחזק. קבוצות תרופות מערביות מבוססות העבירו את תהליכי הייצור שלהן לחו"ל כדי להפחית עלויות, מה שחיזק את מעמדן אף יותר.

לצד זאת, בעוד שהמעבר לחו"ל אפשר למחירי התרופות העולמיים לרדת משמעותית הודות לעלויות נמוכות יותר וליתרונות לגודל, הוא יצר תלות קריטית בסין ובהודו. כיום, הן ממלאות תפקיד מרכזי בייצור רכיבים פרמצבטיים פעילים (API) ועד לייצור תרופות מוגמרות, במיוחד תרופות גנריות בעלות נמוכה של מולקולות קטנות.

תקרת הזכוכית של המחירים
יצרנים היו אמורים לקזז את עלויות הייצור הגבוהות באמצעות העלאת מחירים לצרכן. אולם בפועל, "כוח התמחור" של החברות מוגבל מאוד בשל מדיניות הפיקוח על מחירי התרופות. הדבר בולט במיוחד בשווקים המערביים, שבהם הרשויות פועלות באופן אקטיבי כדי לבלום ואף להפוך עליות מחירים.

כתוצאה מכך, החולים עלולים להיאלץ לעבור לשימוש בתרופות ממותגות או בתרופות גנריות יקרות יותר, גם עבור מוצרים בסיסיים שנצרכים בנפחים גבוהים, כמו פרצטמול. בטווח הארוך, השוק צפוי להצטמצם; חברות חזקות יותר מבחינה כלכלית יגדילו את נתח השוק שלהן, בעוד שעלויות הבריאות הכלליות ינסקו וסיכוני האספקה יוותרו גבוהים.

הקורבנות הראשונים: המדינות העניות
ההשלכות הקשות ביותר צפויות להירשם במדינות עולם שלישי. תרופות גנריות הן המפתח להרחבת הנגישות לטיפול באזורים עניים, כפי שהוכח בתחילת שנות ה-2000: אז, תרופות גנריות שיוצרו בהודו חתכו את עלות הטיפול ב-HIV באפריקה מ-10,000 דולר לפחות מ-100 דולר לחולה בשנה.

כעת, הלחץ הכלכלי עלול להפוך את הקערה על פיה. כאשר העלויות עולות או שההיצע מצטמצם, השווקים שמתבססים על מחירים נמוכים הם הראשונים להיפגע. מדובר בסכנה ממשית לנסיגה בהישגים של העשורים האחרונים בנגישות לטיפולים חיוניים, בראשם אנטיביוטיקה וטיפולים בסיסיים.

עוד ב-

משרד הבריאות באזהרה חמורה: "לא לצרוך את המוצרים האלו"

לכתבה המלאה

מדינות אפריקה חשופות במיוחד, שכן הן תלויות בהודו ובסין לאספקה של כ-80% מהתרופות המוגמרות שלהן. התלות הזו אינה פוסחת גם על יצרניות אזוריות; מקסיקו, לדוגמה, המהווה ספקית גנריות מרכזית ליבשת אמריקה, מקבלת כ-75% מחומרי הביניים והמרכיבים הפעילים שלה מהודו וסין. אם השרשרת הזו תפגע, אפקט האדווה יורגש בכל רחבי הגלובוס.