השוק

המהלך של טראמפ: מה באמת מנסה הנשיא להשיג בזירה העולמית?

המתיחות סביב מצר הורמוז היא רק חלק מסיפור רחב הרבה יותר. מאחורי הקלעים מוביל הנשיא האמריקאי אסטרטגיה שעשויה לעצב מחדש את שוקי האנרגיה ואת מאזן הכוחות הכלכלי בעולם

טופז דויטש רם | 7/5/2026 9:17

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ (צילום Shutterstock)

בעוד העולם שואל מתי מיצר הורמוז ייפתח, ייתכן שארצות הברית כלל אינה מעוניינת בכך. מאז סיום מבצע "שאגת הארי", ארצות הברית הטילה מצור על איראן – כשהנשיא דונלד טראמפ לא בהכרח רוצה "לפתוח את המיצר". מיצר הורמוז שולט בהיצע הנפט העולמי וארצות הברית שולטת בתנודתיות המחירים באמצעות דיונים, איומים ופעולות מוגבלות. כל עוד האזור מוגדר כזירת מלחמה, חברות ביטוח נמנעות מלבטח נתיבי שיט, ומדינות מתחילות לחפש חלופות.

ארצות הברית אינה מעוניינת "להקריס את העולם". היא רוצה שהעולם יקנה ממנה נפט, בזמן שהיא יצרנית הנפט הגדולה בעולם. היא רוצה להקריס בריתות קיימות, כשהיא המדינה עם החוב הגדול בעולם והצבא החזק בעולם. היא משתמשת בתנודתיות מחירי הנפט על ידי הצהרות לוחמניות או התקפיות מוגבלת מול איראן.

בפועל, וושינגטון פועלת למחיקת איראן כמוצר פיננסי וכשחקנית אנרגיה עולמית. ובדרך, לשנות את מערך הבריתות העולמי: ברית נאט"ו, האיחוד האירופאי והעולם המוסלמי. חשוב להבין: הנשיא טראמפ אינו מתמקד רק בגרעין. איראן יכולה לשרוד גם ללא נשק גרעיני, ואף להמשיך להחזיק בארסנל כטב"מים וטילים משמעותי. המהלך האמיתי הוא שלילת זכות קיומה של איראן כשחקן מרכזי בשוק הנפט. במובן הזה, איראן הופכת למדינה ללא יכולת קיום אסטרטגית עצמאית.

ככל שחולף הזמן, איראן מתקרבת לנקודה שבה לא תוכל להמשיך להפיק נפט באופן תקין. וגם אם הסנקציות או המצור יוסרו בעתיד, השיקום התעשייתי לא יהיה פשוט. מערכות אנרגיה, תשתיות, שרשראות אספקה ויכולות ייצור אינן מתחדשות בן לילה. גם תמיכה סינית אינה פשטנית.

המשמעות רחבה הרבה יותר מאיראן עצמה: השליטה באנרגיה העולמית עוברת בהדרגה מצירים רודניים לכיוונה של ארצות הברית. על ונצואלה עוד ניתן היה לרחם או לנסות לייצב מחדש את המשטר; במקרה האיראני, נראה שהגישה שונה לחלוטין.

מיצרי הורמוז הן עילה לשינוי או פירוק ברית נאט"ו – הסכסוך מול אמריקה קורע את האיחוד האירופאי לתוך מדיניות מבולבלת: אנרגיה מרוסיה היא כניעה אירופאית, אנרגיה ארצות הברית היא חסות אירופאית. כשלאירופה ונאט"ו אין יכולת לפתוח את הורמוז צבאית – זה המחיר.

האיחוד האירופאי, כמו גם ברית נאט"ו, עברו לאורך עשורים תהליך הרסני: מהישענות על ריבונות וצבאות, להישענות על בריתות. הבריתות יתפרקו? למדינות עצמן אין זכות קיום גלובליסטית.

כעת ניתן גם להבין מדוע צרפת ומדינות נוספות באירופה רצו איראן כמדינת סף גרעינית: היא שימשה עבורן מנוף אסטרטגי מול אמריקה והמערב. איראן גרעינית הייתה הופכת למוקד כוח שהיה מסוגל לשעבד את העולם החופשי למשוואת פחד מתמדת. למעשה, אפשר להגיד שמה שאנחנו רואים בהורמוז, הוא מורשתו של הנשיא לשעבר ברק אובמה שפחות דגלה בדומיננטיות אמריקאית מוחלטת. גם ברית הסכמי אברהם, שעזרה לישראל להמשיך במאבק מול אמריקה של ג'ו ביידן – היא לקח מימי אובמה.

טופז דויטש רום (צילום באדיבות טופז דויטש רום)

לישראל, באופן יחסי, יש מזל. עבורה המשבר מתבטא בעיקר ביוקר מחיה ובמחירי דלק. עבור מדינות תעשייתיות גדולות, מדובר באיום אסטרטגי. עבור איטליה, עם חוב ציבורי מהגבוהים בעולם וכלכלה תעשייתית רגישה לאנרגיה, זהו תרחיש מסוכן. עבור מצרים, מדינה עם יותר ממאה מיליון תושבים וכלכלה שברירית, מדובר באיום קיומי של ממש. טורקיה כבר מחקה עשרות מיליארדי דולרים משוויה, והכלכלה שלה מתקשה לתפקד בסביבת מחירי אנרגיה גבוהה. אירופה כולה פגיעה יותר, נאט"ו שברירית יותר, העולם המוסלמי מפוצל בין צירים מתחרים, ואיראן נחנקת בהדרגה.

התוצאה ברורה: העולם הופך תלוי יותר בארצות הברית. ולכן נשאלת השאלה: למה שטראמפ ירצה בכלל לפתוח את מיצר הורמוז? ארצות הברית אינה מנהלת רק מלחמה אזורית – היא בונה סדר עולמי חדש.