מערך ההפרשות לפנסיה שינה את פניו בעשורים האחרונים. מפנסיה תקציבית שהייתה דומיננטית בקרב עובדים ממשלתיים, לפנסיה צוברת והעברת חוק פנסיה חובה לכל עובד החל מ-2008.

כאמור, במהלך שלושת העשורים האחרונים הונהגו בישראל מספר רפורמות משמעותיות במערכת הפנסיה הנוגעות לחיסכון-לפנסיה של שכירים: סגירת קרנות הפנסיה הוותיקות לעמיתים חדשים ופתיחת קרנות חדשות לעמיתים אלה (החל מ-1995); מעבר עובדים חדשים במגזר הציבורי מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת (הרפורמה החלה בשנות התשעים; הפנסיה התקציבית נסגרה לחלוטין לעובדים חדשים ב-2004); והנהגת פנסיה־חובה (החל מ-2008). רפורמות אלה פעלו, הן במישרין הן בעקיפין, להגדלת שיעורי ההפרשה לפנסיה לאורך זמן, בין היתר במסגרת הסכמים קיבוציים שנחתמו במהלך השנים. 

מחקר חדש שערכו ד"ר קובי ברוידא וד"ר יואב פרידמן מחטיבת המחקר בבנק ישראל בחן את המשמעות המקרו-כלכלית של רפורמות אלה. המחקר מציג אומדנים כמותיים לתרומתן של הרפורמות לעליית שיעור החיסכון של משקי הבית בין השנים 2006 ל-2019. האומדנים מבוססים על ניתוח ההפרשות של שכירים לפנסיה (הן של העובד, הן של המעביד), כפי שמופיעות בדיווחי השכר של המעסיקים לרשות המיסים, על זיהוי העובדים שהושפעו מכל רפורמה בעזרת נתונים אלה ועל אומדנים מהספרות על הקשר שבין הפרשות לפנסיה וחיסכון.  

אומדני המחקר מלמדים כי הרפורמות האמורות הגדילו את ההפרשות של שכירים לפנסיה בין השנים 2006 ל-2019 באחוז תוצר אחד. מבין הרפורמות, תרמה הנהגת פנסיה־חובה את התרומה הגדולה ביותר - כמחצית מסך העלייה בהפרשות. זאת משום שהיא הפחיתה את היקף השכר שבגינו לא הופרש לפנסיה מ-28 אחוזים ל-11 אחוזים מסך תשלומי השכר במשק. התורם השני בחשיבותו לעליית ההפרשות היה הגידול בשיעורי ההפרשה.

גידול זה שיקף בראש וראשונה את ההבנה כי ללא הגדלה של שיעורי ההפרשה הפנסיה לעת זקנה תהיה נמוכה מן הרצוי. הבנה זו התחדדה לנוכח הגירעונות האקטואריים שהיו לקרנות הפנסיה הוותיקות, אשר שיקפו את העובדה שההפרשות אליהן לא כיסו את צבירת הזכויות שהובטחו בהן, וכן לנוכח סימולציות לרמת הפנסיה הצפויה לחוסכים בקרנות הפנסיה החדשות.

בנוסף, המעבר לקרנות הפנסיה החדשות, שהן מבוססות-צבירה, העביר אל החוסכים את הסיכונים, הקשורים בין היתר לתשואות בשווקים הפיננסיים ולעליית תוחלת החיים, ובכך הגביר את ההכרה שלהם בצורך להתאים את שיעורי ההפרשה לפנסיה.  

תרומת המעבר של עובדים חדשים במגזר הציבורי מפנסיה תקציבית לצוברת הייתה קטנה יחסית - רק כשמינית מסך הגידול בהפרשות לפנסיה - בין היתר משום שהמעבר החל לפחות כעשור לפני התקופה הנבדקת במחקר הנוכחי, כך שחלק מהגידול בהפרשות כתוצאה מרפורמה זו התרחש טרם תקופת המחקר.

על פי הספרות המחקרית, משקי הבית מקזזים חלק מהגידול בחיסכון שמקורו בהגדלת ההפרשות לקרנות הפנסיה, באמצעות הקטנת יתר החיסכון שלהם. מחקרים רבים שנעשו בחו"ל מלמדים כי מידת הקיזוז אינה אחידה והיא תלויה במאפייני הפרט ובראשם גילו והכנסתו.

המחקר הנוכחי מזהה את האוכלוסייה שהושפעה מכל אחת מהרפורמות, מנתח את התפלגות ההכנסות והגילים בקרבה, ובעזרת ממצאים מהספרות על הקשר שבין גיל והכנסה לבין שיעור הקיזוז, אומד את שיעור הקיזוז המתאים לכל אחת מהרפורמות. המחקר מוצא שיעור קיזוז נמוך בקרב האוכלוסייה שהחלה לחסוך לפנסיה בעקבות החלת פנסיה-חובה, משום שמדובר באוכלוסייה צעירה ובעלת הכנסה נמוכה יחסית. בקרב האוכלוסיות שהיה להן הסדר פנסיוני זה מכבר והרפורמות רק הגדילו את שיעורי ההפרשה שלהן לפנסיה שיעור הקיזוז גבוה יותר.    

עוד ב-

המעסיק כופה עליכם לצאת לפנסיה? לא בטוח שמותר לו

לכתבה המלאה

התרומה הכוללת של הרפורמות במערכת הפנסיה לעליית החיסכון של משקי הבית בין השנים 2006 ל-2019 הסתכמה בכ-0.7 אחוזי תוצר, בהשוואה לגידול כולל של כ-2.5 אחוזי תוצר בחיסכון הלאומי, בשני העשורים שקדמו לקורונה.