את הכתבה הזו צריך לקרוא באספקלריה הנכונה ואחת היא - הסיכון בישראל גבוה, אולי גבוה מידי מכדי לקבל החלטות מושכלות לטווחים ארוכים מידיי. נשכלל לרגע את הרעיון ונראה שגם ההגדרה של טווח קצר, טווח בינוני וטווח ארוך היא הגדרה נזילה מאוד ובתקופה הזו היא נזילה עוד יותר.

כשאנחנו מסתכלים על הפיקדון הבנקאי צריך להסתכל עליו ככה: מדובר בחניה של הכסף עד שמשהו יתבהר בכל הנוגע לשחרור החטופים ולסיום המלחמה. 

כדי להבין עד כמה קשה לנהל כלכלה בתקופות כאלה שבלאו הכי הן מורכבות אבל בשל העובדה כי הממשלה אינה שולטת בנעשה, היא הופכת למורכבת עוד הרבה יותר, כדאי להסתכל לרגע לאן זולג הכסף או נכון יותר עודפי הכסף שיש למשקי הבית וכאן אנחנו מדברים  על פיקדונות לטווחים קצרים, אפילו קצרים מאוד.

שיחה עם המערכת הבנקאית מלמדת שחלק משמעותי מהכסף שמופקד בפיקדונות, מופקד לטווחים של עד 3 חודשים, או אז מקווים הכל, יתבהר המצב, החטופים ישוחררו, המלחמה תבוא לסיומה וניתן יהיה לכלכל את הצעדים הכלכליים בתבונה.

בדיקה עם המערכת הבנקאית מגלה שעיקר המרץ שלה מופנה לפיקדונות לטווחים של עד 3 חודשים עם זליגה הולכת ומתגברת לכיוון הפיקדונות של עד 6 חודשים ומכאן התחרות הגדולה של המערכת הבנקאית היא על הריביות לטווחים האלה.

מבדיקה שערך ice עולה כי על פיקדונות לטווחים של עד 3 חודשים בנק הפועלים משלם את הריבית הגבוהה ביותר של 3.93% שנתי, הבנק הבינלאומי שעובר תקופה מעניינת מאוד משלם ריבית של 3.13% שנתי, בנק דיסקונט הוא הבנק השלישי שמשלם ריבית של 3.06% שנתי, לאומי במקום הרביעי עם ריבית של 2.81% ומזרחי טפחות עם ריבית של 2.74% שנתי.

נציין עוד כי במהלך חודש מאי הפקיד הציבור 23 מיליארד שקל בפיקדונות בבנקים.

עוד ב-

דירוג מנהלי הכסף: זה מנהל ההשקעות הטוב בחודש מאי

לכתבה המלאה