לאחר מספר חודשי הרצה על בימת התיאטרון הלאומי 'הבימה', השבוע הושק באופן רשמי המחזמר הישראלי "קזבלן" בעיבוד מחודש. האווירה באולם לקראת תחילת ההופעה הייתה רוטטת, שמחה ומלאת ציפייה, ועד כה, ימים לאחר מכן, מעניין אותי לדעת האם היו אמיצים בקהל המיוחס שהרשו לעצמם להודות: "זה לא היה טוב".

המחזמר, ולפניו המחזה, הוא אבן יסוד של היצירה הישראלית, ושיריו, בהם "כל הכבוד" ו"יש מקום" מלווים את התרבות שלנו גם בימים אלו. יותר מכך, חומר הגלם של המחזמר, הפילוג שהוא מציג בן העדות השונות, השירים שמייצגים באופן כל כך מדויק את המצב ברחובות ובכנסת כרגע, כולם, היו אמורים להציף את הקהל בתחושת אחדות, נוסטלגיה, הזדהות והכי חשוב - תקווה.

ההפקה החדשה לא עשתה דבר מכל אלו, חוץ מלהעניק לצופה כמה שעות של האזנה לביצועים נעימים בסך הכול, צפייה בניסיון מאומץ של קאסט די מוכשר להופיע עם עיבוד לא מלוטש, ובעיקר ההפקה הביאה לתחושת פספוס אדירה.

ההפקה, יש לומר, לא מתחילה בטון השלילי שתיארתי מעלה. פותח את המחזמר פיני קידרון המוכשר בתפקיד מושיקו. הוא מצחיק בקלות וניתן להזדהות עימו במהרה. שאר הקאסט שלצידו מוכשר גם כן; כולם רוקדים ושרים טוב, אך דבר מזה לא באמת נוצל עד תום לאורך כל ההפקה. במקום, הכוריאוגרף הסתפק בלהעניק להם כמה הרמות, זריקת כיסאות בלתי פוסקת כתירוץ לכוריאוגרפיה, וקיפוצים בלתי מוסברים משולחן לשולחן. 

אך הו הינה הגיע הרגע לו כולם באמת ציפו: איתי לוי. זמר מוערך וללא ספק מוכשר שבעיקרון אמור להתאים כמו כפפה לתפקידו של קזבלן. אך זו בדיוק הבעיה - הוא זמר מוכשר, אך לא שחקן. עכשיו אולי תאמרו כי הוא חדש בתחום, הוא רק מתחיל, הוא עדיין שר יפה ועוד שלל הסברים ותירוצים. כל אלו נכונים, אך בואו לא נשכח כי הקהל שיושב באולם, לפחות זה שלא נפל על שבוע הנחות או איזה קוד קופון שנותן הנחה למחזמר, שילם לא מעט, והוא לא שילם כדי לראות הופעה של איתי לוי, אלא את קזבלן, בגילומו של איתי לוי.

ובכן, משחק, גילום וכל הכלול בכך לא היו פה, ולאור העובדה שההפקה התחילה לרוץ כבר בנובמבר, זה מאוד הפתיע אותי. האמת, לא ציפיתי לראות את לוי מבצע ריקודים מורכבים על הבמה או שאפילו יזוז הרבה במיוחד. כן ציפיתי לראות אותו מגלם ברוחו את קזבלן והאמנתי שההפקה לא יכלה לעשות בחירה יותר טובה מאשר לוי - רק חבל שלוי לא האמין בבחירה הזו בעצמו.

ההפקה הסתפקה בלתת ללוי לעבור מצד אחד של הבמה לאחר בזמן שהוא מדבר. כשהוא שר הוא לרוב עמד במקום עם פניו לקהל, החזיק את ידיו יחד כאילו הוא שר רסיטל לבגרות בבגרות במוזיקה בתיכון, ועל הדמות של קזבלן בכלל אין על מה לדבר, היא לא הייתה בתכנון, וחבל. לא עזרה העובדה שלוי התבלבל לעיתים בטקסט קריטי והעובדה שהוא גם לא היה היחיד (לדאבונו של הקהל ולוי הטקסט הוצג על המסכים מעל הבמה ולכן ניתן היה לדעת בדיוק מה לא נאמר במקום).

אציין כי לוי שר מדהים, גם אם הוא לא משחק טוב. אי אפשר להתעלם מהיכולות הווקאליות המרשימות שלו, השליטה שלו בכל צליל וצליל וההתאמה הנהדרת של התפקיד לכישרון הספציפי הזה שלו. אך כאמור הייתי מלאת אכזבה לאחר שציפיתי לביצוע סוחף ומרגש של "יש מקום" האייקוני, וקיבלתי במקום ביצוע בסך הכול יפה שהיה ניתן לראות גם כחלק מהפינה המוזיקלית בתוכנית טוק-שואו, אם אלו היו פופולריות עדיין בארץ.

למרות כל המגרעות הללו, אני לא מצטערת שראיתי את לוי על הבמה. ההזדמנות הזו מגיעה לו, הוא יכול, עם הכוונה טובה יותר, לצלוח את האתגר למרות הקשיים והמגבלות, ואני מנבאת שבעתיד ארצה לקחת את מילותיי בחזרה.

כאמור המחזמר מביא בפני הצופה את הסוגיות הבוערות ביותר על סדר היום הלאומי של מדינת ישראל - הפילוג בעם, הפילוג בן העדות, שנאת חינם, גזענות, יוקר מחייה, משבר הדיור והרשימה רק מתארכת. וכן, המחזה נכתב לפני יותר מחמישים שנה והוא עדיין רלוונטי. כמה חבל שכל הדברים הללו הוצגו בשטחיות מפליאה על הבמה. הסצנות נקשרו אחת לשנייה כאילו ללא דבק עלילתי, אך הרפרנסים למשבר של החודשים האחרונים במדינה נרמז בצורה בוטה כמעט בכל סצנה שנייה, והשיא ללא ספק הגיע בביצוע של השיר "דמוקרטיה". 

המחזמר קורא לאחדות ואהבה בקרב עם ישראל ואני עדיין מנסה להבין איך הוא לא צלח במשימה יחסית פשוטה שכזו - הרי מחזות זמר מתמחים, בין היתר, בדיוק בהענקת התחושה המעופפת והקלילה הזו של תקווה, גם אם היא רגעית. הדבר היחיד לטעמי שתרם מעט, ולטובה, הוא תפקידו הקצר של טל מוסרי. אודה כי לא בדקתי לפני מי נמצא בקאסט המלא ולכן כשהוא פתאום הגיח על הבמה התמלאתי שמחה.

בפשטות, טל מוסרי יודע את העבודה. עיניו מעבירות רגש, החיוך שלו מוסר את המילים בשקט ועל כן הוא הצליח להפיח מעט חיים לתוך ההפקה השטחית הזו. אסכם ואומר, קיוויתי ליותר, רציתי יותר ויצאתי עם מעט מאוד. ולמרות הכול, עדיין מדובר בקאסט מוכשר בעל פוטנציאל רב. מה שנדרש כעת הוא שכתוב קל, יצירתיות רבה יותר ובעיקר קצת יותר אמונה.

קזבלן | התיאטרון הלאומי הבימה | 350 שקלים - מחיר מלא | ציון: 2.5

השורה התחתונה: איתי לוי בתפקיד שהוא טרם הצליח לפענח ולרדת לעומקו, בהפקה שטרם ביצעה את הליטושים הנדרשים כדי להגיע לעיני הקהל.