ההודעה ששברה אותי נחתה בתיבת המייל שלי ב-10 באוגוסט 2019. השולח היה נטפליקס, והכותרת היתה, בתרגום חופשי, "מדוע המחירים החודשיים שלנו משתנים". ככה. לא "אנחנו משנים את המחירים", אלא "למה אנחנו משנים את המחירים".

בגוף ההודעה הסבירה החברה כי "אנחנו עובדים קשה על שיפור נטפליקס, כדי שיהיו לכם אפילו יותר תוכניות טלוויזיה וסרטים ליהנות מהם". אף אחד לא שאל אותי אם אני בכלל מעוניין בכל כך הרבה תוכניות – ומה שהכי הטריד אותי, משום מה נראה שכל התוכניות שהכי ציפיתי להן בשירות על סמך כתבות בחו"ל היו תמיד חסומות לצפייה מישראל (היי, מעריצי "המרחב", שבכו משמחה כשהיא עברה לאמזון פריים וידאו, שם היא עלתה לצפייה בכל העולם בדיוק באותו זמן).

כפי שאפשר להבין מהמשפט הראשון בכתבה, לא חידשתי את המנוי במחיר החדש – שאגב, היה 60.90 שקל לחודש (לעומת 49.90 עד אז). לאיכות 4K (בכל זאת, משהוא צריך להצדיק את העובדה ששילמתי על טלוויזיית 4K ב-2017). מאז הוא זינק שוב, הפעם ל-69.90 שקל לאותה תוכנית. התוכניות, אגב, לא השתפרו – להיפך: כמה מהטובות ביותר עברו לשירותים מתחרים, כמו דיסני+ שהושק כאן לאחרונה במחיר נמוך יותר – אם כי עדיין הגבוה ביקום.

ההשקה של דיסני+ בישראל במחיר הגבוה בעולם החזירה אותי להחלטה ההיא, לבטל את המנוי למתחרה על כך שהיא מעלה מחיר אבל לא מעלה פה את התכנים שעולים בחו"ל. האם זה עדיין המצב? האם ישראלים שמשלמים לנטפליקס, כפי שהטפתי לחברים שספגו את שתי עליות המחיר תוך שלוש שנים, הם פראיירים?

לשמחתי, אני לא הראשון שחשב על השוואה כזו – אתר Comparitech ערך אחת כזו כבר באפריל האחרון, לאחר העלאת המחירים האחרונה. האתר השווה את מחירי כל התוכניות ב-81 מדינות בעולם שנתונים לגביהן זמינים מאתרים העוקבים אחר המחירים וכמויות התכנים הזמינים – ומכיוון שלאתר ice נודע כי רוב מנויי נטפליקס בישראל משלמים על המסלול ה"סטנדרטי" של החברה, כלומר הבינוני, שמספק איכות HD וצפייה בעד שני מכשירים במקביל, הוא זה שעליו נתבסס.

כפי שאפשר לראות בטבלה, מחיר נטפליקס בישראל אינו הגבוה בעולם, אך הוא קרוב מאוד לשם – לפי שערי המטבעות השונים מלפני כשלושה חודשים, רק תושבי ליכטנשטיין ושווייץ שילמו יותר מאיתנו על התוכנית הפופולארית ביותר אצלנו (ויש להניח שגם אצלם). ההפרש גדול למדי – בשתי המדינות האירופיות המדושנות משלמים כמעט שלושה דולר (כלומר יותר מעשרה שקלים, גם אז וגם עכשיו) מעל המחיר בשיראל. לעומת זאת, שאר המדינות בטבלה נמצאות בהפרשים קטנים בהרבה אחת מהשנייה.

אך כפי שהזכרנו, המחיר לחודש אינו חזות הכל. גם כמות התכנים משנה. כאן ציפתה לנו הפתעה – ישראל נמצאת מעל הממוצע בכמות התכנים הזמינים, עם 5,776 פריטים (כלומר סרטים וסדרות) לעומת ממוצע של 5,390. הפרט המפתיע ביותר הוא שארה"ב, שתמיד התרשמנו כאילו נהנית מעושר תכנים גדול בהרבה משלנו, נמצאת רק קצת מעלינו, עם 5,831 פריטים. דווקא אירלנד, שהמחיר בה נמוך מאצלנו בקצת פחות מדולר, ובריטניה, שבה המחיר נמוך מכאן בכמעט שלושה דולרים, נהנות מכמויות התכנים הגדולות ביותר.
 
כדי להשוות תפוחים לתפוחים, כפי שנהוג לומר באנגלית, ביצע האתר שקלול של מחיר ליחידת תוכן – כלומר כמה משלמים בכל מדינה עבור כל פריט שזמין לתושביה בשירות. וכאן מתקבלת תמונה שונה מעט – אך רק מעט: ישראל נמצאת במקום השישי, עם מחיר של 0.00296 דולר לפריט. המדינה היקרה ביותר היא שווייץ, עם מחיר של 0.00394 דולר לפריט; במקום השני – קרואטיה, שכלל לא נמצאת בעשר המדינות היקרות ביותר במחיר כולל (10.87 דולר, מקום 45!), אך מספר התכנים הזעום בה (2,957) מביא את המחיר לפריט ל-0.00368 דולר; במקום השלישי – ליכטנשטיין, עם מחיר של 0.00346 דולר לפריט; דנמרק, שנמצאת מתחתנו במחיר הכולל, נמצאת במקום הרביעי במחיר לפריט – 0.00340 דולר; במקום החמישי הפתעה נוספת – סן מרינו, שהמחיר הכולל בה זהה לאוסטריה (כלומר מקום עשירי, 14.13 דולר), אך כמות התכנים בה קטנה בעשרות אחוזים (4,337), ומביאה את המחיר לפריט ל-0.00326 דולר; אחרינו נמצאות בסדר יורד בלגיה, מולדובה, שוודיה וארה"ב (!), עם מחירים של 0.00288, 0.00278, 0.00172 ו-0.00266 דולר לפריט, בהתאמה.

עוד ב-

נטפליקס מעלה מחירים בכל העולם: למה דווקא עכשיו?

לכתבה המלאה

אם כן, התמונה הכללית מעט יותר מורכבת מכפי שחשדתי: ישראל מאוד, מאוד קרובה להיות המדינה היקרה בעולם – אך ההפרש בינה לבין מדינות מרכזיות באירופה אינו גדול. עם זאת, מול ארה"ב בהחלט קיים הבדל בולט ומרגיז – 9% במחיר הכולל ו-10% במחיר לפריט.